היום בערב נפתחים שערי הגיהינום והפעם הם נפתחים אצלינו בבית. הפלוס היחידי שאנחנו לא צריכים ליסוע לפתיחה: אימא שלי תתעצבן על הרעש של הילדים של אחיה, אבא שלי יתעצבן עליהם ועל השיחות המפגרות של גיסו והחבר המתעלק שלו, אחותי תנסה להיות נחמדה לשתי הדודות ושני הדודים וגם אני אנסה ולא אצליח.
סבתא תחלוק איתנו את המצע המדיני שלה, אימא שלי תשתיק אותה, אחותה תעזור. אבא שלי ימשיך לתהות על מה לעזאזל גיסו והחבר שלו מדברים, דוד שלי יהיה עסוק בלנטרל את הקטנים המופרעים שלו, אשתו תפגין חוסר נוכחות במטבח משווע במטבח, כרגיל, בת הדודה תנסה לתקשר עם הילדים של הדוד ואולי אפילו תצליח לכמה רגעים ואני ואחותי נשב ונאמץ את מוחינו לחשוב שכל זה לא באמת קורה וזה רק חלום רע.
יותר מאוחר, אחרי שסתמו למבוגרים את הפה עם אוכל נשב ונשתה קפה ונאכל עוגה וכל אחד יעלה, בתורו, נושא מטומטם אחר לשיחה. הנושאים יהיו רדודים, התגובות יהיו רדודות עוד יותר, הניתוחים, התובנות והמסקנות מהשיחות לא יראו נוכחות רבה מדי ולבסוף סבתא שלי תחתום כל נושא בהערה פולנית אחת, אובר-ניאנטרדטלית וטיפה יותר מפגרת וכולנו נצחק ונעבור לנושא הבא.
סוף הערב הדוד והדודה יהיו מרוצים שערב אחד מישהו אחר היה צריך לצרוח על הילדים שלהם, דודה שלי תהיה מרוצה על זה שערב אחד היא לא היחידה שצריכה להתמודד עם בעלה והחבר שלו, אימא ואבא שלי יהיו מרוצים שהבית עומד על טילו ואני ואחותי נהיה מרוצים שהערב נגמר.
אח... אני לא יכול לחכות כבר.
