כל מנהל מפעל, גם הקטן ביותר ולו שמצליח, יודע שאסור להתאהב במוצר שאינו מכניס מספיק על מנת לכסות על הוצאותיו. כל מנהל, אפילו ההוא מהפיצוציה יודע לחלק את הוצאותיו להוצאות קבועות של תפעול, כמו למשל העובד הנוסף, החשמל, המים ועוד, וההוצאות על הסחורה- אותה אחת שהוא צריך למכור על מנת להחזיר בחזרה את הכסף שהוציאה עליה לרכושה ואף לכסות את ההוצאות הקבועות של התפעול ועוד שישאר לו כסף להשקיע בחזרה בקיוסק (וכמובן בשביל לחיות).
גם לציבור במדינה יש "הוצאות תפעול", אלו הן השכבות הלא פרודוקטיביות שכולנו בתור חברה הסכמנו לקבל על עצמינו את חוסר הפרודוקטיביות שלהן, אנחנו כמו כל חברה מודרנית ליברלית אחרת. אלו הן הילדים שאינם מועסקים וכל עניננו בהם שילמדו, הקשישים, אלו שבתור חברה מוסרית אנחנו מקיימים על חשבונינו, ומוכי הגורל למיניהם: נכים, משוגעים וכו' ששוב בתור חברה תקינה אנחנו נוטלים את עולם.
כאשר האוצר בא להשקיע את הכסף שהשכבה היצרנית משלמת לו דרך המיסים הוא מראש מניח שהכסף שמונח בשכבות הלא פרודוקטיביות לא חוזר אליו וזה מקובל על כולנו, כמובן. לעומת זאת במדינת ישראל יש עוד "מוצר" לא פרודקטיבי, לא רק שההוצאה עליו לא מניבה תוצאות כספיות בחזרה שמהן אפשר יהיה להשקיע בשכבות אחרות ופרוייקטים אחרים, אלא גם שככל שהמדינה השקיע במוצר הזה יותר כך הוא דרש יותר. מוצרים כאלו מוכרים להרבה אנשים בתעשייה, מוצרים שכולם מאוהבים ברעיון שהם יעבדו וממשיכים להזרים אליהם כסף ובמרוצת הזמן מגלים שלא רק שמתקשים למכור את המוצר אלא שמשנה לשנה הוא גם דורש יותר הוצאות עליו.
השכבה החרדית היא כזאת, היא שכבה של אנשים לא פרודקטיבים בכללותם שלא רק שהמדינה משקיעה בהם כסף אלא גם שמשנה לשנה היא צריכה להשקיע בהם יותר ויותר כסף. בפועל, במקום שהמדינה תשקיע בפיתוח של המוצר שמכניס לה בחזרה את ההשקעה (דהיינו הסטודנטים, התעשיינים, שכבות הביניים ואף, ואפילו ראשונים, השכבות היותר חלשות) היא בוחרת להשקיע במוצר שלא יחזיר לה את הכסף כלל. המדינה משקיעה שקל בשכבות היצרניות ורואה שני שקלים בחזרה. מתוך השני שקלים האלה היא לוקחת חצי שקל ושמה אצל בחרדים שמניבים בחזרה דרישה לשלוש-רבעי השקל בשנה הבאה.
המצב הוא הרי אבסורדי, מצב בו יחידי סגולה בעם נהנים מתקציבי חינוך שלא מגיעים ממשרד החינוך, מפטור משירות צבאי וכמובן מסבסוד של ילדיהם. האוצר צריך לשבת ולחשוב באילו מקצועות הוא רוצה להשקיע את כספו, במהנדסים והמדענים שיניבו בחזרה את מיליארדי הדולארים שתעשיות ההיי-טק מכניסות למדינה, או שמא לקצבים, מוהלים וכו' שלא מכניסים לקופת המדינה דבר מלבד מינוס.
באופן אבסורדי האטימות של נציגינו הובילה למצב שהשכבות החלשות שלא שמעו את קולן פונות ומצביעות למפלגה שהיא חלק גדול מאוד מהבעיה הכספית של השכבות החלשות. אם רק כל בעלי היכולת בחברה החרדית היו יוצאים ללמוד ולעבוד היה קל יותר לכולנו.
