על המושג "חופש"

חלק I-

חופש הוא מושג פרדוקסלי אשר בא לציין חוסר גבולות בממלכה אליה הוא מיושם אם זו תהיה ממלכת (תרגום זול לDomain) הדיבור, עיסוק, התנועה או כל ממלכה אחרת. הפרדוקס טמון בדיוק בעובדה שהחופש צריך להיות מיושם או מוטבע לתוך ממלכה מסויימת וכל ממלכה שהיא (וברור שאלו לעיל) היא סובייקטיבית ותלוית נקודת מבט.

את החופש ניתן לתאר בצורה טובה באופן ציורי אם נסתכל על כוס מים אותם אנחנו מעוניינים להקפיא. טיפשי יהיה לחשוב שכל הכוס תקפא החל מנקודה אחת, כלומר שהגידול של הקרח התחיל בנקודה אחת ואחת בלבד בכוס והתפשט לכולה (לא רק טיפשי אלא פשוט לא נכון). אם נדמיין לנו את ההתפשטות של הקרח מתחילה מאלפי (יותר) נקודות בכוס נוכל לומר שממש בהתחלה ההתרחבויות הללו אכן נעשות באופן חופשי ואיזוטרופי לצורות יפות וסימטריות של כדורים. התחלה זו מתארת לנו את המושג חופש האידיאלי ביותר או פשוט את המושג חופש כאשר מיושם לתחומים ממש קטנים (החופש שלי לשתות קפה בבוקר) כלומר יש חופש מוחלט לעשות כל העולה על רוחי בסקלות מאוד קטנות או בעולם אידיאלי בדיוק כפי שהקרח בכוס מתפשט באופן איזוטרופי ממש בהתחלה (ונגיע למקבילה של העולם האידיאלי בסוף).

לאחר זמן מה הכדורים בכוס כל כך גדולים שהם מתחילים להרגיש אחד את השני והגידול משתנה מאיזוטרופי כדורי להיות לא מסודר ואכן אם ארצה לקחת את החופש שלי לשתות קפה בבוקר וארחיב אותו, למשל, לחופש שלי להכריח את כולם לשתות קפה על הבוקר אני צפוי להתנגדות.

(חזרה לאידיאליות)... ומכיוון שלא אוכל להביא לכם כוס אידיאלית (כוס בה הגידול יתחיל רק בנקודה אחת) כך גם לא אוכל למצוא לכם עולם (בטח ובטח לא כזה המונה מיליארדים של בני אדם) בו החופש יכול להתפשט מאדם אחד לכל הכיוונים מבלי ל"התנגש" ב"חופשים" של אנשים אחרים.

התהליך הפיסיקלי בכוס, אגב, נגמר בגבולות גרעינים. כלומר לאחר שהכדורים מתנגשים אחד בשני ו"נמרחים" אחד על השני נוצרים לנו גבולות גרעין ואנחנו יכולים להסתכל במקרוסקופ וממש לראות את הגרעינים האלה (או הממלכות, בחזרה לנמשל). התהליך הסוציולוגי בחברה האנושית נגמר במערכת חוקים אשר מגבילה את החופש של כל אדם ואדם על מנת שזו לא תדרוס את החופש של בני אדם אחרים, כלומר מה שנתון לנו בכוס באמצעות חוקי הפיסיקה נדרש על ידי בני האדם בחברה האנושית באופן מלאכותי והדרישה הזאת נובעת (באופן לוגי) אך ורק מההנחה שהחופש אינו מתחיל בנקודה אחת (כלומר אינו מיושם רק לבן אדם אחד) כלומר העולם שלנו אינו עולם אידיאלי (בו יש רק בן אדם אחד שחושב ויכול לכפות את דיעותיו על כל השאר ללא התנגדות).

חלק II-

נעם חומסקי קיטר בעבר ואף חתם על עצומה לתת לאותו צרפתי אנטישמי להביע את דיעותיו ולפרסמן (מוסף בידיעות אחרונות, היום). דיעות אשר שוללות את השואה כאירוע היסטורי ואת תאי הגזים אף הם. יכול להיות שנעם חומסקי לא עושה את הקשר (המיידי) בין פרסום דיעות גזעניות על ידי אדם מכובד ביותר (ומכאן בעצם שהפרסום הינו "הטפה") לבין גילויי אנטישמיות עתידיים (דבר שאפילו הוא מחשיב כפשע)? החופש של אותו צרפתי "מתנגש" עם החופש של היהודים להיות חופשיים בגילויי אנטישמיות ואלא אם כן נעם חומסקי יכול לשכנע אותי (ואת בית המשפט) שאין קשר בין השניים אז מוטב שיקבל את העובדה שלחופש ההוא היה גבול והוא הגיע אליו. בית המשפט פשוט סימן לו עם מרקר את הגבול שיהיה ברור.