השותף שלי, חברה שלו ופחית הטונה.

"מה אתה עושה?!, מה אתה עושה?!" נשמעה קריאה מהמטבח. החברה של השותף שלי לא הבינה למה הוא מתעקש לפתוח את קופסת הטונה 360 מעלות...

הוא בן 21 והחברה היתה צריכה להסביר לו איך פותחים קופסת טונה ("לא עד הסוף... ואז שופכים...").

הטלפקס, השותפה והשותפה לעתיד

הייתי צריך לשלוח לה היום את השרטוטים המרשימים שלי של החדרים הפנויים בדירה שלנו שאחד משניהם היא תחליט להשכיר (או שאולי לא בסוף- סיכוי די קטן לפיה). היא טילפנה אליי אתמול בשביל להודיע לי שהיא צריכה את המידות של החדרים על מנת לתכנן מה להביא ולאן. היא שאלה אם יש לי בעיה למדוד בעצמי כי אם ישנה בעיה כזו היא כבר תבוא בעצמה למדוד. אני יודע למה אמרתי לה שאין לי בעיה- לא רציתי שהחבר שלה ירגיש שמשהו מוזר הולך ויניא אותה מלקחת את הדירה והכל יגמר עוד לפני שהוא התחיל.

מדדתי כל דבר בר-מדידה, כמו שהבטחתי לה בטלפון והיום באתי לפקסס לה את זה. הצטערתי לשמוע שהיא והחבר שלה מאוד מאוד קרובים והיא מרגישה חופשייה לקחת פקסים מכוונים אליה באמצעות הטלפקס שלו בבית שנמצאה רק קומה אחת מעל יחידת הדיור הנפרדת שלו...

בכל מקרה, טילפנתי אליה היום בשביל שתכוון את הטלפקס הטיפשי הזה. אני בכלל לא ידעתי שקיים כזה דבר טלפקס והתברר לי היום שיש סיבה שלא הקדשתי זמן להעמקה בעניין- זה חתיכת פטנט דבילי או לפחות הניסיון הרע שלי איתו היום הראה לי את הצד הזה שלו- שלוש פעמים הייתי צריך לשלוח את הפקס עד שהמזכירה האלקטרונית שקשורה איכשהו לטלפקס הזה כוונה לא לענות לי אלא הפקס במקומה.

אני לא הבנתי מה זה הפטנט הטיפשי הזה שמצריך שמישהו יהיה מהצד השני על מנת לעמוד לפקס על הראש בשביל שזה יעבור כמו שצריך.

עם כל זאת, השותפה הותיקה שלי עדיין בחו"ל וכך גם אימא שלי ואף אחת מהן לא טורחת להחזיר לי תשובות באי-מייל ולעדכן אותי במצבי הדירה. גם לא החברה של האח של השותפה שמנהלת את פרסום מודעת הדירה והיא מעין מתווכחת ביני לבין אם השותפה כאשר זאתי בחו"ל.

אני מקווה שלא יקרה מצב שאני אכניס את הבחורה הזו והשותפה שלי בחו"ל תמצא עוד מישהו לשנה ואז אני אמצא את עצמי בחוץ.
אני קצת לחוץ בגלל זה בימים האחרונים.

הבחורה, הדירה, החבר המעצבן ופנטזיות על מכונת הכביסה
האמת היא שלא האמנתי כאשר פתחתי את הדלת. ציפיתי לבחורה, סתם עוד בחורה- עוד אחת שבאה לראות את הדירה, לשאול קצת שאלות ואז ללכת בלי להותיר עליי רושם מיוחד והאמת היא שכל שעוד אנשים באים והולכים בלי לקחת את החדר אז אני במצב יותר טוב כי זה רק אומר שעד שסוף החודש יגיע אני אשאר פה (אם אף אחד לא חותם לשנה על שני החדרים אז אני יכול להישאר את החצי שנה שלי באין מפריע).

האמת היא שגם לא האמנתי כאשר ראיתי את זה שקילקל לי את השמחה- החבר המכוער והנחנח שלה. כל זמן שהיא דיברה עברתי ממצב של היפנוט כמה הבחורה הזו יפה, מצחיקה, קולחת, לעניין, צינית במידה וכו', למצב של ייאוש איך הגרוטאה הזו שהיא מכנה "חבר" הצליח להידבק אליה (באמת שרציתי לשאול אותו באיזה דבק מטוסים הוא משתמש). השיא היה כאשר ראיתי אותו מפליק לה על הישבן המושלם שלה- חשבתי שאני מזנק עליו ודוחף אותו לתוך מכונת הכביסה.

ת'כלס היא שאלה הרבה שאלות- הם היו פה איזו חצי שעה ולא הפסיקו לשאול שאלות, והאמת היא שממש לא הפריע לי- אהבתי לענות לה, היא היתה ממש לעניין.  היא שאלה על חשבון הארנונה והחשמל, קו הטלפון, הדוד, המקרר, הרהיטים, המיטה, מדדה את החדר, ראתה את המרפסת, שאלה על חדר הבלאגן הנוסף, על מכונת הכביסה, על הקומקום, על החדר של השותפה השניה, על תרבות העישון בדירה, על החניה, על הניקיון ואני בטוח ששכחתי עוד כמה דברים שהיא שאלה עליהם.

נותר רק לקוות (אתם שם, תחזיקו לי אצבעות או שאני אכופף לכם אותן!) שהיא תיקח את החדר (מה שמגביר את הסיכויים שלי לעוף מהדירה כי אז נותר רק עוד חדר אחד להשכיר- את שלי).

אה, ולהיפטר מהחבר שלה.

שמור   בטל

מילקשייק מנגו, סיידר תפוחים ושותף אחד טיפש להחריד
האמת היא שזהו סיפור ממש ישן שמקורו ברצף התרחשויות לפני כשנה כאשר נכנסתי לדירה עם מכר מן הפקולטה שלי. למרות שהמקרים בהם נשארתי עם פה פעור נוכח השאלות שלו, חוסר הידיעה שלו לגבי דברים בסיסים בבית והגישה שלו לדברים, רבים כמו החול שעל שפת הים, בשניים מהם נזכרתי מסיבה לא ברורה היום בבוקר וחשבתי להוסיף אותם לבלוג. שני המקרים קרו בהפרש של אולי שבוע ביניהם בתקופה בה קניתי לדירה מיקסר בשביל לעשות לעצמי כל מיני מילקשייקים, בעיקר מנגו כי את זה אני הכי אוהב.

אולי יומיים לאחר שעשיתי את מילקשייק המנגו הראשון שלי גם הוא רצה, ככה הוא- כל דבר שאני עושה גם הוא עושה אחרי זה. כל ביטוי שאני משתמש בו הוא מעתיק, כל דבר שאני קונה גם הוא רץ לחנות למצוא ולכן לא היתה מניעה ואפילו היתה נטייה ישרה לכך שבפעם הבאה שהלכנו לקניות הוא יקנה לעצמו מנגו בשביל להכין לעצמו מילקשייק גם כן. מה שמצחיק הוא שתמיד הוא מנסה להתעלות על המקור (אני) ולכן לא רק מנגו הוא רכש אלא גם עוד כמה פירות שהוא ביקש לנסות עליהם את המכשיר שלי, אני בכלל לא נתני את הדעת בזמנו לסל הקניות שלו כי הייתי בטוח שהוא קונה אותם רק בשביל לאכול (הוא אוהב פירות).

בפעם הראשונה הוא ניסה להכין מילקשייק מנגו. ישבתי בחדר שלי ותיקתקתי במחשב ומשהו ושמעתי אותו רוחש ובוחש במטבח, מוציא את המיקסר, מחבר אותו לחשמל ואז ניגש לחתוך את המנגו- לא הייתי מופתע מהמתרחש. כמה רגעים לאחר מכן, כאשר הוא סיים לחתוך את המנגו הוא ניגש אליי לחדר ושאל אותי: "אה... תגיד... אתה שם את כל המנגו עם הגרעין במיקסר?"

(פאוזה למען אלו שנפלו מהכסא ונמשיך...)

יומיים לאחר מכן הוא החליט שהוא משדרג את עצמו. הוא הרגיש שהוא כשרון מבוזבז על מנגו והפוטנציאל שלו יבוא לידי ביטוי טוב יותר מול תפוחי-עץ. כן,כן, כמה רגעים לאחר שסיים לחתוך את פתוח העץ שלו הוא ניגש אליי לחדר ושאל אותי אם המיקסר יכול לחתוך חתיכות של תפוח עץ (אותם הוא כבר חתך) ונדהם לשמוע ממני שהוא יכול לשכוח שהדבר הזה יוציא לו סיידר תפוחי עץ (אליו הוא שאף). הוא שאל אותי בתמימות "למה?" ואני ניגשתי לחפש את הלסת שלי על הרצפה...



אני לא יודע למה נזכרתי בזה דווקא היום.שמור   בטל

פארק היורה

חלק I:

כמו שלא אהבתי את הסרט פארק היורה (לא את הראשון ולא את השני...) ככה אני גם לא אוהד במיוחד את הידידה (או ידיד, קשה לבדוק מלמטה, אז נלך לפי השפה העברית שאותה למדנו לאהוב) החדשה שיש לי בדירה- לטאה, או בשמה הפרטי "סממית".

אם הייתי בן 12 עוד הייתי קונה את השטות של "זה מביא מזל", אבל מבחינתי הרבה לפני שהמפלצת הקטנה תביא מזל היא תביא לי את הסעיף. ביום הראשון שקלטתי אותה בדירה היא היתה בחדר שלי- יש דברים יותר נעימים בחיים, אני מוכרח לומר. לא רק שהיא היתה בחדר שלי אלא גם שאט-אט (זאת אומרת, כל פעם שלא הייתי נוכח בחדר היא הדליקה מנועים ואז כיבתה אותם כאשר נכנסתי) היא התמקמה מעל המיטה שלי ואם לא יכולתי לסבול את הנוכחות שלה באופן כללי להתמודד איתה מעל המיטה שלי... זה כבר עבר את גבול הסיבולת המנטאלית שלי ויצאתי מהחדר מגרד בראש ופגוע פסיכולוגית- נשבע שאני לא עומד לישון הלילה ואולי אפילו כל השבוע, כמה זמן שיקח לה לזוז משם (נראה מי ישבר ראשון).

לשמחתי היא נשברה קודם (כיאה ליצור שממוקם הרבה מתחת בסולם האבולוציה) והיא החלה לנוע ויצאה מהחדר מאידך גיסא היא עברה לתקוף את הסלון, משאירה מאחוריה שובל רירי דוחה כמו השותף שלי. הערב והלילה השני חלפו בשקט יחסי- נוכחות של לטאה בשטח פתוח רחב כמו המטבח וכל עוד היא לא מעל הראש שלי בזמן שאני ישן אני יכול לסבול. אני גם יכולתי לסבול את הנוכחות שלה בחדר הממ"ד (מיקומה בערב השלישי) איפה שמונחים הבגדים שלי מתוך הנחה שלטאות כאלו אף פעם לא מוצאות את עצמן מטיילות על הרצפה (ואם כן אז אני בבעיה אז אל תוכיחו אותי אחרת) אולם שום דבר לא הכין אותי למה שהתרחש לפני כחצי שעה:

בעודי מטיל את מימי, באמת רגע קטן של אושר ביום עמוס ומעייף זה, פתאום אני קולט אותה על הקיר מולי. הכלבה (או הלטאה) הקטנה תפסה אותי עם המכנסיים למטה- נינוח, לא מוכן ולא ערוך למתקפה, בחדר קטן ומחניק. זינקתי במיידית מחוץ לשירותים ומיהרתי לסיים את מה שהתחלתי בשירותים השניים (של השותף).

זו היתה הכרזת מלחמה: החיילים קפצו מעל הגדר, הטנקים החלו לשעוט, הדגל הונף...

חלק II:

חברים שלי אמרו לי שסממית (אמנם לא מביאה מזל טוב או רע) מחסלת כל מיני ג'וקים בבית. אני מוצא את זה קשה לקבל לאור העובדה שעד היום כל הג'וקים שהיו לנו בבית מאיזושהי סיבה נמצאו שכובים מתים על הרצפה לפני שהם החלו את מסע ההפחדה שלהם בדירה ו(סיבה יותר חשובה) אין לנו ג'וקים בדירה נכון לעכשיו ומכאן ששירותי הסממית לא מבוקשים ואף לא רצויים. אני תוהה אם אפשר לפקסס לאיזו מועצת סממיות פקס לביטול עסקה או שירות או אולי להשאיר להם מעטפה מאחורי פתח ה"תלת פאזי" שממנו הם תמיד מגיחות...

חלק III:

מאז שאנחנו ילדים קטנים מחנכים אותנו שסממיות מביאות מזל טוב וג'וקים הם סתם חארות ומכאן שלכל אדם יש איזה 1000 שיטות לחסל ג'וק מסכן ואפילו לא אחת להיפתר מסממית. אני למשל ער לשלוש שיטות לחיסול ג'וקים, לפחות שאני זוכר עכשיו:

1- טרור כימי: בהחלט השיטה האהובה עליי- רק צריך חומר K700 (או איזשהו K), הרבה זמן חופשי וידע בסיסי בתורת הגזים. אמנם בעבר לקח לי 2/3 בקבוש של K700 על מנת לחסל ג'וק אחד אבל הסיפוק בידיעה שהאבולוציה הביאה אותך למצב שאתה יכול לחסל את הגו'ק הזה מבלי להתמודד איתו בכוח הזרוע מספקת משהו. חוץ מזה שאם הוא תוקף אותך בשירותים אז אתה רשאי להתענג עליו מפרפר.

2- בליסטיקה: לפעמים זוהי מכת המחץ שמגיעה אחרי הטרור הכימי אולם לעיתים קרובות היא ננקטת עצמאית. אם אינכם מסוגלים להתמודד עם ג'וקים בקפא"פ אולי תעדיפו לעבור לקרב ארוך טווח, כל מה שאתם צריכים זו נעל catterpillar טובה ויכולת דיוק של טייס קרב. זרקו את הנעל על הג'וק בתנועה קשטית. הג'וק לא ידע מאיפה זה בא לו- הוא פתאום ימעך. עדיף שתוודאו הריגה לאחר מכן על ידי דריכה ודריכה מחודשת על הנעל.

3- האימא ההיסטרית: אם הג'וק נמצא באיזור בעייתי מבחינה גיאוגרפית כלומר שאינכם מסוגלים לנצח אותו בליסטית וגם לא כימית (אתם לא תרססו את השירותים כי אז לא יהיה לכם איפה...) אתם מזעיקים את צבא השחרור שנקרא גם "אימא היסטרית" שלרוב תגיח עם נעל מצו'קמקת בזעקות אמוק משולבות בצרחות אימא וקללות "כוס אימא שלך" היא תחסל את הג'וק הזה בסיכול ממוקד קטן נפגעים.

אבל לסממית... גור נישט מיט נישטס.