מהדורת החדשות, חמאס וגניבת מכוניות

מהדורת החדשות המורחבת של ערוץ שתיים אתמול בערב היתה מביכה. לא עבר שבוע מאז החמאס עלה לשלטון וכבר הספקנו, כולל אנשי החדשות שלנו, להחליף את החזונות האפוקליפטיים לנוכח עליית עוצמתו של החמאס בניתוחים אנליטיים של "מה שרואים מכאן לא רואים משם", "עכשיו החמאס הוא תנועת שלטון- הוא לא יכול לפעול כמו תנועת טרור" ואפילו מזכיר הליגה הערבית, אם אני זוכר נכון, שהסביר שהעם הפלסטיני רוצה שלום ואיכות חיים ועכשיו שחמאס בשלטון הוא יצטרך לספק להם את זה (לא מפריעה לא העובדה שלעם הפלסטיני היה ברור מצבו ומהי הפעילות העיקרית של החמאס והוא בחר בחמאס- לא על מנת שיעלה לו את איכות החיים אלא על מנת שימשיך בפעילות הטרור).

לאף אחד מאנשי החדשות במהדורה לא צרם ההחלפה הכל כך מהירה של הפרספקטיבה של העולם המערבי על המצב ברשות. יום אחד החמאס היא תנועה שאנחנו מפחדים שתעלה לשלטון, קוראים להכניס אותה לרשימת ארגוני הטרור, פוגעים בראשיה וכל העולם המערבי קורא לא להידבר איתה ויום אחרי "עכשיו כאשר החמאס בשלטון" פתאום צריך לכבד את ההחלטה הדמוקרטית של העם הפלסטיני ולהידבר עם ראשיו הטרוריסטים.

יש איזו תפיסה לא נכונה שמנחה את העולם שבכל מקרה צריך לדבר ואם העם בחר טרוריסטים אז עם טרוריסטים נדבר. היחידי שהיה לו אומץ במהדורת החדשות להישאר בעמדתו המפוכחת היה רוני דניאל, הפרשן הצבאי, שהסביר לפאנל המכובד שהחמאס לא החליף ולא יחליף את עמדותיו.

באותה מהדורה אהוד יערי הזכיר את מאות המיליונים שמדינת ישראל מזרימה לרשות. החמאס לא מעוניין לקחת את תיק האוצר כי הם יודעים שאם בראש האוצר הפלסטיני יעמוד איש חמאס אז ישראל לא תיתן להם כסף. הכסף הזה שמדינת ישראל נותנת לרשות לא רק שלא נושא עליו את הכתובת "דולר זה הגיע מישראל" ככה שהעם הפלסטיני ידע שאחד מתומכיו הוא העם שהם רוצים להשמיד אלא מה גם שהחל מהשבוע אין למדינת ישראל שום אינטרס לדאוג לרווחת העם הפלסטיני. לא צריך לעניין אותנו יותר המצב הכלכלי שלהם, יותר הידרדרות לטרור מזה כבר לא תהיה! הפסדנו במערכה על ליבו של העם הפלסטיני, הגיע הזמן לעצור הכל ולעשות חושבים.

לפני כמה שנים קראתי שאיש בכיר במשטרה אמר שהם קיבלו הנחייה מהממשלה לוותר לגנבי הרכב הפלסטינים ולא לרדוף אותם- ש"יהיה להם רכבים בעזה". ההנחייה הזו היתה צריכה מרוחה על כל עיתון בעולם בשביל שאנשים יבינו שמדינת ישראל עושה הרבה מאוד בשביל להקל על העם הפלסטיני. ההנחייה הזו, לעומת זאת, לא נרשמה בשום מקום אחר והעם הפלסטיני פשוט חשב שהוא מערים על משטרת הציונים וגונב לאויבי אללה את המכוניות.

איפה האינטרס שלנו להקל עליהם את גניבת המכוניות עכשיו? מה אכפת לנו אם אחוז האבטלה בעזה יגיע ל100%? שיחפשו את תמיכתם הכספית אצל האיראנים והסורים הרי המנהיגים שהם בחרו לעצמם מקושרים אליהם עם חבל טבור.

שלוש מחשבות על המצב

מחשבה ראשונה: שאלת הנוכחות של ילדי ישראל בני השמונה עשרה עד עשרים ואחת במחסומים תמיד העלתה בי תהיות. למה לכל הרוחות, בעצם, אנחנו נותנים לילדים לנהל מלחמה פסיכולוגית מתישה עם אוכלוסיה פלסטינית- שולחים אותם למחסומים וכובלים את ידיהם ורגליהם בעשרות צוים וחוקים על מנת להגן על האנושיות של האוכלוסיה הפלסטינית? התשובה תמיד היתה ברורה והיא הכילה טענות "מבוססות" כמו זו שרוב האוכלוסיה הפלסטינית בסך הכל רוצה לעבוד בישראל ולקבל טיפול רפואי, אין להם שום עניין בטרור אלא דווקא כמיהה לשלום אך אין להם כוח להרים את הראש, הם פוחדים.

באמת שיכולתי להבין את הטענה הזו ואף הסכמתי איתה בעבר אך החל מהשבוע ברור לנו שנבחרי הרשות עם טרור, השמדת ישראל עניינם ופלסטין השלמה זה כל מחשבתם. למה לעזאזל אנחנו עדיין ממשיכים לשחק עם האוכלוסיה הפלסטינית? עוני מגביר את הטרור, זה נכון, אבל עכשיו כאשר הטרור בשלטון מה לעזאזל אכפת לי אם הם עניים?- חסל סדר המחסומים וההבנה שלנו את האוכלוסיה הפלסטינית, החל מהשבוע אין לנו רשות שמנסה להילחם בטרור אלא יש לנו רשות טרוריסטית. למה אנחנו מרשים להם לעבוד פה בארץ?- בחרתם בדרך הטרור?- שהחמאס יספק לכם מקומות עבודה עכשיו, לנו אין יותר שום אינטרס לספק להם מקומות עבודה.

מחשבה שניה: לא עברה יממה מאז החמאס עלה לשלטון ברשות וכבר יותר מ50% מעם ישראל כבר מוכן לדבר איתם. ישראלים תמיד נכנעים ראשונים. אנחנו לא נלמד אף פעם שהבורות הפאנדמנטאלית וחוסר הרציונליות הם אלו שמחזיקים מדינות מאות שנים ולא תובנות אינטילגנטיות כמו "אנחנו חייבים לדבר עם מישהו". במלחמת הישרדות של מדינה הרציונליות מפנה את מקומה לעקשנות החייתית- הסתכלו על מפת העולם ותיווכחו.

מחשבה שלילית: מדינת ישראל לא מפסיקה את העברת כספיה לרשות. למרות שהפרוייקט הקודם שלנו, שנקרא אבו-מאזן, נכשל בעליל אנחנו עדיין מעוניינים להשקיע כסף ברשות הפלסטינית. אז מה אם עם הכסף הזה הרשות מתקצבת טרור?!- תוך 24 שעות מעליית החמאס לשלטון היה צריך להספיק את הסיוע, לבטל את אשרות הכניסה והעבודה ולמסות בצורה בלתי נסבלת את החשמל והמים. כדאי שהפלסטינים יקחו את עצמם בידיים ויפסיקו לחיות באשליה שבלי מדינת ישראל הם היו מסתדרים טוב יותר.

החמאס

קורה, פירשנו לא נכון את ההיתממות של ראשי הרשות הפלסטינית שלא עשו דבר וחצי דבר על מנת למנוע את הטרור. בנוסף גם ניסינו כמיטב יכולתינו לספר לעצמינו שהאוכלוסיה הפלסטינית לא מעודדת את הטרור, הם אזרחים חפים מפשע כולם שלא יכולים להרים את ראשם ולהגיד "לא" מחשש שהטרוריסטים, שהם אינם אלא מאפיה עם יותר נשק ועוד יותר כוח, יהרגו אותם.

מאתמול התנועה הזו שכביכול לא הרבה הסכימו איתה אבל פחדו להתנגד לה בפומבי קיבלה אחוז נכבד מאוד מהקולות הפלסטינים ועכישו באמת אפשר לספר בגלוי את מה שמדינת ישראל יודעת כבר הרבה זמן- אין לנו פרטנר בצד השני, לא רק ברמה ההנהגה אלא ברמת הרחוב. העם הפלסטיני לא פוחד להגיד לטרוריסטים "לא", הוא מעודד אותם ויודע להעריך את התוצאות של ארגון הטרור החזק ביותר שלו. הם יודעים שבכוח הם ישיגו יותר וגם אם לא זו הדרך שהם רוצים ללכת בה.

לכאורה בנקודה זו אפשר היה פשוט לומר "בסדר, אנחנו מדברים עם ההנהגה" זו הרי תמיד היתה, בלית ברירה, התפיסה המדינית של מדינת ישראל- אף אחד לא חושב שהירדנים והמצרים אוהבים אותנו אבל אנחנו יודעים שעם ההנהגה שלהם אפשר לעשות שלום אז אמנם אף אחד לא הולך לטייל בירדן ובמצריים אבל לפחות יש לנו הסכם שלום איתם. אותה נוסחה, מן הראוי, היתה צריכה להיעשות עם הפלסטינים אך העומד בראשם הוא חדל-אישים שלא מסוגל ללכת לשירותים ללא אישור של ארגוני הטרור וכך נקלענו למצב שפשוט אין לנו עם מי לדבר בצד השני.

המצב כיום ברור והתמונה חדה- בראש הראשות עומד ארגון החמאס שמסתתר מאחורי פרצופים אהודים יותר ואנגלית רהוטה יותר של הפתח', לרשות לא לקח הרבה זמן לפני שהם חזרו למנהיגות עריצית ועם המנהיגות הזו אנחנו נאלץ להידבר.

גיוס ומשתנות

אני רוצה לדבר על שני נושאים, לא מן הנמנע קשורים ובהחלט חשובים כל אחד כשלעצמו. הראשון הוא העבודה שסוף כל סוף הגיע אליי הצו כלומר יש לי נייר צבאי שמאשר מה שידעתי כבר חודשיים- מאשר את התאריך ואת החיל אליו אני עומד להגיע. נגמרו הספקולציות ושיחות טלפון באישון לילה.

הדבר השני שהייתי רוצה לדבר עליו הוא השערות הקטנות האלה שאני מוצא יותר מבעבר דבוקות טוב טוב, כאילו עם דבק 3-שניות, לאסלות המשתנות בשירותי גברים. מהי בדיוק עוצמת הזרם של האנשים האלה שמותירה את החבר שלהם ערום משערות וגלמוד? כמה כוחות סוס יש לזה שלהם שעצם ההשתנה מרעיד את יסודות גופם ומטלטל את שערותיהם בעוצמה כזו?!

לחסל איראני ולנוח

מכיוון שיש אנשים שצופים מהבלוג הזה לעדכן בדברים המאוד חשובים שקורים בעולם כי הם לא טורחים לעשות זאת בעצמם ואף טסים לחו"ל ונהנים בזמן שכולנו פה סובלים (אני לא רוצה להזכיר שמות ולהעליל אבל זיו, זה מופנה אליך) אז אני אעדכן שממחר ולפחות עד הסופ"ש סביר להניח שיאשימו אותנו בזה:

http://news.walla.co.il/?w=//847775

דוגרי זה דבר אחד שאין לי שום בעיה שנהיה אשמים בו.

מדיניות חיסולים, כדאיות ומינכן

מדיניות, כל מדיניות, ובעיקר ביטחונית יכולה להיבחן בשני מישורים עיקריים. הראשון הוא היעילות של המדיניות הזו ולרוב הוא נבחן בעלייה או בירידת רמת הטרור כנגד ישראל כתוצאה מיישום המדיניות. המישור השני, המעט אבסטרקטי יותר, מכיל את הכדאיות מבחינה מוסרית ומדבר על האם זה "נכון" לפעיל מדיניות ביטחונית כזו או אחרת.

חיסול ראשי מדינה כמו יאסר ערפאת, למרות שכנראה שלא נעשה בפועל, אינו משהו יעיל על מנת להילחם בטרור אבל הוא בהחלט מתבקש (או כדאי מבחינה מוסרית). אין למישהו ספק שאם לא היו השלכות ביטחוניות לחיסולו של ערפאת היינו מחסלים אותו מזמן ולא היינו מחכים שהטרוריסט הזה ימות ממחלה אי שם בבית חולים בצרפת.

נושא החיסולים קיבל בעיתון הבוקר צד מאוד מעניין כאשר הוזכר שאבו-דאוד, האחראי על תכנון טבח הספורטאים במינכן, מעוניין לחזור לפלשטינה וביקש אישורים מכך מהרשות הפלסטינאית. האבסורדיות שהרוצח הזה עדיין מסתובב בחיים צורמת לכולנו ומראה לכולנו, אם באופן אינטואיטיבי ורגשי לחלוטין, את הכדאיות המוסרית שבחיסול. "עין תחת עין" הוא עדיין החוק הברור ביותר לכל בן אנוש, שלא מצריך הסבר ושנשמע ההגיוני ביותר.

היו זמנים שמדינת ישראל הפעילה רשת מחסלים משלה והסרט "מינכן" שיצא ביום חמישי אולי יזכיר זאת לישראלים. יזכיר להם תקופה שבה מדינת ישראל עוד היתה ערה לכך שהיא נלחמת על קיומה ולא בחלה בלהשתמש בטרור איפה שטרור התבקש ולא חששה מדעת קהל או תגובות נגד והפעילה את אותם בחורים מצויינים שהיא אימנה במשך כל השנים.

על יעילות החיסולים מבחינה ביטחונית אפשר להתווכח, בעיקר לאור העובדה שמבצע God's wrath נגמר בכמה אסונות אבל סדרת החיסולים הזו באה לציין תקופה שמדינת ישראל חשבה מהבטן, ולאור העובדה שהחשיבה האנליטית שלנו כיום לא מובילה אותנו לתוצאות טובות יותר, אולי מוטב שנחזור ולו במעט לחשוב מהבטן וניתן למשפחות השכול את אותה הרגשה שמדינת ישראל ניסתה לספק למשפחות נרצחי מינכן וההרגשה הזו היא שמדינת ישראל תעשה כל מה שידרש, לרבות חציית גבולות דיפלומטיים, על מנת לנקום את דמם של אזרחיה.

מדיניות החיסולים שהחזיר לחיים דיסקין אינה הדבר היעיל ביותר מבחינה בטחונית אבל הוא בהחלט מה שצריך לעשות מבחינה מוסרית לפחות עד שנמצא פתרון עם יעילות בטחונית גבוהה יותר.

הערה:

מוסריות אינה, על פי דעתי, מושג חובק עולם וחוצה גבולות אלא תחום למחוזות שאינם דווקא עוברים היכן שגבולות מכל סוג מוכר שהוא עוברים. קחו את זה בחשבון כאשר אתם נתקלים במילה הזו בטקסט.

Comfortably Numb

לא נותר לי אלא להכריז על כך שאת מעט האקטיביות שהיתה בי בלתור אחרי מישהי אני מפקיד בידי התת-מודע שלי עד להודעה חדשה.

I have become comfortably numb

הטיול שאחרי הצבא וחברה

למרות שהסוף ממש קרוב, כחודשיים ממני, קשה לי לראות אותו- אף חלקיק של אור לא חוזר מהחור השחור הזה שנקרא "סוף מרץ", חור שחור שמלפניו יש לי כמות בלתי נסבלת של עבודות להגיש ומבחנים לעשות ואפילו פרוייקט אחד שאני מקווה שאצליח לתקתק אותו מספיק מהר על מנת ששמי יהיה על המאמר שהקבוצה מכינה.

אחרי התאריך הזה אין לאיש מושג מה קורה ולכן לי קשה מאוד לתכנן את החיים שלי אחרי מרץ. אני לא יודע אם להירשם לתואר השני או לא כי הדבר תלוי ביכולת שלי להגיע למבחנים ולהגיש את שיעורי הבית ואולי אני אמצא את עצמי בקורס קצינים על התחלת השירות. לא ידוע.

בימים האחרונים הבנתי יותר מאי פעם שאני לא מסוגל שלא להיות עמוס בטירוף. אפילו כאשר היתה אופציה שהשירות שלי יתחיל רק במאי, מה שהיה מאפשר לי חודשיים של חופש שיכולתי לנצל לטייל קצת ולפצות על חוסר הטיול אחרי התיכון ועל חוסר הטיול המובטח לי במהלך שש השנים הבאות, העדפתי לברר איך אני נרשם לתואר שני ומתחיל, יום אחרי שנגמרים לי המבחנים האחרונים, ללמוד מחדש.

אני פשוט לא מסוגל להוריד הילוך ואני לא אוכל לצאת לחופש עד שאדע שאני לא מאט ולו בשניה אחת את קצב ההתקדמות שלי בחיים אל עבר המטרה הסופית.

עניין התואר השני במהלך הצבא אף צף ועלה בסופ"ש בשיחה עם אימא שלי שבפולניותה שאלה אותי "ומה אם חס וחלילה תהיה לך חברה?!" בתגובה לתכנון שלי ללמוד בסופ"ש למקצועות שאני, כמובן, לא אוכל להגיע לשיעורים שלהם כי אהיה בצבא. התגובה שלי היתה מידית בדיוק כפי שהיה היתה בפעם הראשונה ששמעתי את השאלה הזו לפני איזה חודשיים "אני לא מתכנן את החיים שלי לפי האופציה שתהיה לי חברה" וזו בגדול תשובה נכונה מאוד אולם היא גרמה לי לחשוב...

לדבר עם האיראנים

איזה התבטאות אומללה של שר הביטחון מופז בכנס הרצליה, זו היתה. אחרי שבמשך כמה חודשים אנחנו עומדים גאים וחוטפים בשקט של אצילים וכבוד של עליונים את הגידופים וההשמצות של אחמדינג'אד שמגיעות, כמעט תמיד, עם הצעות נדל"ן באיזורים שונים של אירופה, אחרי כל כך הרבה נשאלת השאלה האם באמת היינו צריכים לרדת לרמה של שוכן העצים הזה ולפנות אליו ישירות?

לא משנה העובדה שלא הצענו לעמו לעבור מאיראן לאפגניסטן או שלא הכחשנו את כיבוש האיסלאם את איראן, משנה רק העובדה שכלל התייחסנו, בעזרת שר בכיר בממשלה, לנוכחות שלו במפה הפוליטית העולמית. לא היה צריך לפנות לעמו ולהציע להם להדיח אותו ולא היה צריך להפנות אותו לספרי ההיסטוריה לבדוק מה קרה לצוררים לפניו (למקרה שמופז לא הבין, ספרי ההיסטוריה שהוא מסתכל בהם אינם מכילים את אותה אינפורמציה ששלנו מכילים) וגם לא היה צריך לגנות את אסד בפומבי.

לא צריך להתייחס לראשי מדינות טרור, ההתייחסות היחידה שהם צריכים לקבל ממדינה כמו ישראל היא במישור צבאי, בתגובה לפעולה חבלנית זו או אחרת, כל שיח דו צדדי חסר אוזניים שלנו עם ראשי המדינות שלהם אין בו טעם.

נשים בפוליטיקה

בשנת 2010 יכול להיות שנשאר עם ראש ממשלה גרמנית אישה, עם נשיאת ארה"ב אישה ואולי אפילו נקבל פה את ציפי לבני בתור בכירת השרים.

אולי אז אפשר יהיה לסתום לאחמדינג'אד את הפה טיפה יותר מהר.