בקטנה על מכבי, ישראליות ועמים אחרים

תופעת מכבי היא מוזרה, הרי קבוצה שיכולה להתגאות בכך שהיא מחזיקה שחקן דובר עברית שבולבולו-נימול בטופ הליגה האירופאית, לכאורה, לא היתה צריכה לקבל כל כך הרבה תמיכה ממדינת ישראל כאילו היתה הנבחרת הלאומית. אז למה בעצם מכבי נהפכה להיות הקבוצה של המדינה? למה אלפי ישראלים הולכים לעודד את מכבי בחו"ל ולמה כולנו מתמלאים גאוות מולדת בכל פעם שמכבי מגיעה לפיינל פור? אולי זה קשור לפיני גרשון שמשאיר את מכבי מחוברת עם הכותל, הרבנים, אלוהים, התורה וכל היוצא בזה, אולי סתם בגלל שהוא הכי ישראלי שיש והוא האיש שמוביל את מכבי מניצחון לניצחון. אולי זה קשור לעובדה שאין שום קבוצה ישראלית אחרת בליגה האירופאית וגם אין לנו קבוצת כדור-רגל במעמד של מכבי בליגה האירופאית. אבל, אולי זה קשור לזה שנקראים מכבי תל-אביב והיא הדבר הכי פרו-ישראלי שיש, והיא נושאת את השם שלנו גם אם רוב שחקניה לא יודעים לבטא אותו, והיא מגדירה את העיר הגדולה ביותר שלנו גם אם רוב השחקנים רגילים לראות בערים בגודל כזה שכונת-לווין של עיר רצינית יותר.

בקיצור, למרות שבכל שנה בן עם אחר מוביל את מכבי לניצחון, ובין לבין הניצחונות האלה כולנו מתנשאים על השחורים, בעלי צבע המוקה והליטאים האנטישמיים, למספר ימים בשנה כולנו מודים לאל שהוא ברא אותם וסולחים לו שכאשר הוא יצר את היהודים אז הוא נתן לנו ספר בדיני חוזים ביד ולא כדור כדור-סל.

זה כבר מרתיח את הדם!!! (פשוט בושה...)

הנה ציטוט מ"הארץ" של היום: "בעבודה ובקדימה מאשימים את ראש הממשלה בפועל, אהוד אולמרט ואת יו"ר מפלגת העבודה, ח"כ עמיר פרץ, כי נכנעו ללחץ ולביקורת הציבורית הקשה על גודלה של הממשלה הבאה, ולכן הקריבו את המועמדים לתפקידי סגני שרים במפלגות."

well excuse ME! אני באמת מתנצל שאני וחבריי האזרחים מעבירים ביקורת על נבחרינו ועל הדרך בה חלוקת התיקים וההסכמים הקואליציונים מנוהלים. אולי בעבודה ובקדימה היו מעדיפים שהיינו בוחרים אותם ועוזבים אותם לנפשם לאי-עשייה הציבורית שלהם.

אני חושב שיש גבול לחוצפה של הנבחרים במדינה הזו. אולמרט ופרץ נכנעו ללחץ הציבור? נכנעו? תנסו "הקשיבו" או "פתחו עיתון ואיתו את העיניים והראש" והבינו שלעם הזה יש מה להגיד בין קמפיין בחירות אחד לשני ואחרי שהמנדטים נספרים אנחנו לא הולכים הביתה כי כל השרים האלה, וסגני השרים, והמשרדים על פקידותיהם, המכוניות וכלה בעוגיות והמים שמוגשים בישיבות, הכל הכל, זה מהכיס שלנו.

בעבודה ובקדימה לא אוהבים תקשורת ביקורתית או בכלל את כל הרעיון שהתקשורת היא לא כלי שכפוף לממשלה, כנראה. מי יודע, אולי מחר לא ימצא חן בעיניהם שאולמרט ופרץ מתייחסים לספירת המנדטים.

שלוש נקודות לסיום:

1. מפתח שרים של שר על כל שלושה חברי כנסת זו בושה וחרפה למדינת ישראל, איפה נשמע כזה דבר?!- שר על כל שלושה חברי כנסת? הרי המדינה מנוהלת על ידי אותם גורמים כל הזמן, מה זה משנה כמה חברי כנסת נכנסים לקואליציה? פתאום יש יותר מדינה?

2. במפלגת הגימלאים ממשיכים ללחוץ על המפתח לעיל, הם קיבלו 7 מנדטים אז הם מדמיינים שהם יקבלו 2 שרים. מישהו פה בחר בגימלאים בשביל שיקבלו משרדי שר? אני הצבעתי להם וזו ממש לא היתה כוונתי. הם, אגב, היו מוכנים להתפשר על שני סגני שרים אבל עכשיו עם הניסיון לבטל את סגני השרים הם לוחצים על אולמרט שהם לא יהיו בקואליציה. שוב, בושה.

3. צריך להעביר חוק "מספר השרים" שמקבע, עבור כל הממשלות והקואליציות העתידות לקום, את מספר השרים ואת המשרד שכל שר מקבל. כך למשל אפשר לקבוע את מספר השרים על 9 ולחלק אותם לפי מפתח המשרדים שהצעתי לפני מספר פוסטים.

עדכונים אישיים לפני השינה

טוב, יאללה, פוסט אחרון להיום ברוח רגועה יותר ופחות דידקטית:

- עלמה, הבחורה הממש fine מהטכניון לא נראתה כבר יומיים רצוף בתחנת הרכבת. אני חושש לגורלי.

- מחר, בעזרת כל יישויות השמיים והכובים, הראיון האחרון שלי מול ארבעה אנשים. שתיים כבר ראיינו אותי לא מזמן, אחת ראיינה אותי ממש (אבל ממש) מזמן ואחד שבחיים שלי לא ראיתי. האמת היא שיש להם שני תפקידים ואת התפקיד השווה יותר נראה לי שהם יתנו למחוייל החדש שהגיע רק לפני יומיים. למה?- כי הוא כבר עשה קורס קצינים ולכן הוא לא הולך לשום מקום ומכיוון שהוא עשה כמה קורסים בנושאים שהם התעניינו בהם לגבי התפקיד הראשון. אין לי מושג איך ילך הראיון אבל אני ממש מקווה שילך בסדר. זה ממש לא הזמן לפשל.

- אני כבר שבוע מסתובב עם רקע לסיפור בראש ואין לי מושג איך להתחיל אותו, זה מביא לי את הסעיף.

- ערן רוצה לחזור ל Roleplaying, אני צריך לשבת לקשקש כמה דברים חדשים בשביל הקמפיין ולמצוא דרך להקים קבוצה יציבה חדשה.

- פרופ' שדמי עדיין לא החזירה לי מייל בנוגע להנחיית אחד הקורסים שחסרים לי בשביל התואר בשני, בקריאה מודרכת. אני מתחיל לחשוש במישור הזה גם.

- הורדתי אתמול את הגוגל-בר או איך שהם קוראים לדבר הזה... השטות התכנותית הזו דורשת חצי ג'יגה על ההארד-דיסק ואני שואל 'על מה אחותי?' כולה קצת עדכוני חדשות שרצים על המסך ועוד כמה פיצ'רים מסכנים.

- הורדתי את תוכנת SababaDC, זהו תוכנה ישראלית לשיתוף קבצים שנכתבה על פי הקוד הפתוח של DC++, נסו אותה אם אתם מעוניינים, היא מעבירה קבצים בקצב גבוה מזה של Emule אולם מנגנון חיפוש הקבצים שלה די גרוע ואי אפשר למצוא את מה שאתה מחפש רוב הזמן.

- דוד אמר שהסיבה שהכרטיס להופעה של רוג'ר ווטרס יקר כל כך, על פי החדשות, זה מכיוון שהם היו צריכים "לחשוף" שדה (פרדס? מטע? מסיק? כרם? חומוסיה?) של חומוס. תכ'לס, הייתי מעדיף לשמוע את רוג'ר ווטרס ולנגב איזה פיתה במקביל. חבל, היה יכול להיות טריק שיווקי ממדרגה ראשונה.

- אבי הביא לי דיסק שרשום עליו Office XP אבל בתוכו יש את חלונות XP. אני די מבואס מהעניין כי לאופיס שיש לי יש בעיות הסתגלות לשפה העברית ואני לא יכול לכתוב כמו שצריך בתוכנות שלו.

זהו, אלו כל העדכונים הקצרים של היום. שיהיה לכולנו, ובעיקר לי, לילה מצויין ואל תשכחו לאכול חטיפי קוקוס.

שפה זרה

יש קשר חזק, ישיר וברור מאוד בין השפה שאותנו אנו דוברים או לבין הדרך בה אנחנו חושבים. אמנם הגישה הכמעט פילוסופית הזו איננה משהו שמרעיד את יסוד האמונה של אף אחד כאשר הוא שומע זאת בפעם הראשונה, משום שלרובינו היתה את הידיעה הזו איפה שהוא טמונה עמוק בפנים גם מבלי שחשבנו עליה אף פעם. אבל האם כולנו הרחקנו וחשבנו על המשמעות של הקשר הזה?

האמת היא שכאשר השפה שלנו מורכבת יותר המחשבות שלנו מורכבות יותר, ככל שהשפה שאנחנו דוברים היא עוצמתית יותר (מונח שיהיה זר הרבה פחות למתכנתים) המחשבות שלנו עמוקות יותר. דרך מעניינת להסתכל על זה, אם כי ממש לא היחידה (אמנם הפשוטה ביותר), היא באמצעות השדות הסמנטיים של השפה. קצת קשה להסביר מהו שדה סמנטי אבל בגדול זוהי הדרך בה השפה ממפה את הפעלים או התיאורים שלה. דוגמת קלאסית להבדלים בין שדות סמנטיים שמחדדת את ההבנה של מה זו היישות הזו בכלל היא המילה wear באנגלית שיכולה לבוא: wear clothes, wear perfume, wear a ring וכו'. בעברית לעומת זאת השפה ממופה אחרת: אנחנו לובשים בגדים, אך אנחנו עונדים טבעת וגורבים גרביים. למרות שזו דוגמה שאינה לטובת השפה האנגלית, רוב השדות הסמנטיים של השפה האנגלית מפותחים הרבה יותר מאשר זו של השפה העברית.

דרך מצויינת לראות כמה השפה האנגלית מפותחת לעומת השפה העברית היא לעיין במילון עברית-אנגלית. אני לא מתכוון רק למספר המילים הכולל (בשפה האנגלית יש הרבה, הרבה, יותר מילים מבעברית) אלא לכך שלכל מילה עברית יש כמה מילים בשפה האנגלית ש"אומרים אותו הדבר". המילים הללו לא אומרות אותו הדבר באמת, עבור דוברי השפה האנגלית יש בין כל מילה ומילה הבדל, הבדל שלדובר השפה העברית נראים לא חשובים ואולי אפילו בלתי-נראים ואילו זו בדיוק איפה שהמחשבה המפותחת נכנסת לדיון.

לא חסרים הפעמים בהם אני שומע אנשים מתבטאים באנגלית. זוהי אינה רק התלהבות של ילדים בני 15-16 שמעוניינים לצטט סרטים וסדרות אהובים, אלא בהרבה פעמים מבלי לשים לב אנחנו גולשים לאנגלית כאשר אנחנו מנסים להגיד משהו ש"בעברית הוא נשמע רע"- נשמע רע זו הדרך הספונטנית שלנו לומר שבעברית אין מילים בשביל לעבור בדיוק באותן נקודות שבהן המשפט באנגלית עובר, השפה העברית מחוספסת סמנטית הרבה יותר מאשר השפה העברית, היא קהה, היא מגושמת.

לכן, אני אומר, לימוד שפה זרה אינו הכרחי רק על מנת שנוכל לתקשר טוב יותר עם אנשים אחרים בעולם, שתהיה לנו גישה טובה יותר למאגרי מידע שאינם בעברית ושנוכל, בבוא הזמן, לקחת את הרגליים ולעוף מפה, לימוד שפה זרה הוא הכרחי על מנת לפתח את המחשבה שלנו שלצערינו עברית אינה יכולה לעשות מספיק.

אגב, לא כל שפה זרה טובה לעניין הזה.

מה בין מג"בניק, זיונים וצה"ל

היא שוכבת עם כל היחידה, או הבסיס, או המחלקה, מה שלכל הרוחות מגדיר את היישות הצבאית הזו שהחייל הדפוק הזה בא ממנה. הוא היה מג"בניק אז הורדתי את המשקפיים במאגניבות לקידמת האף על מנת לשמוע טוב יותר- האם דיימנתי או שהוא הרכיב משפטים שלמים?!

הוא סיפר לחברו הטוב, המאבטח האמיץ של הרכבת, על סידור העבודה שלו. בלי להיכנס לפרטים, יש לו סידור עבודה כזה שהוא היה על הרכבת עם תיק גב קטן מאוד, רובה ואפילו בלי חולצה (יענו חצי א'). הוא עשה טירונות 05 והוא התמלא גאווה כאשר הוא דיבר על כך, הוא טען שהוא לוחם ולא עזר שהמאבטח הסביר לו שטירונות 05 זה של בנות.

הם נקלעו לויכוח מטומטם לגבי איזו יישות מיליטנטית הערבים מפחדים ממנה יותר, אני בכוונה אומר ערבים ולא טרוריסטים כי הוא לא מודע להבדל וככה הוא קרא להם. מכל מקום הוא הרגיש צורך להתרברב שכאשר הערבים שומעים את המילה "מג"ב" הם בורחים ומסתגרים בבית. לא רציתי להגיד לו שהיחידות המסוכנות באמת לא משאירות אחריהן שם על מנת שאנשים יוכלו לברוח כאשר הם שומעים אותו, או אנשים שיספרו לחברים שלהם לצורך העניין.

אין כמו טמבל שחושב שהוא רמבו.

היה איזה פרק שלם בשיחת הדחלילים הזו שהוקדש לאיזו קצינה אצליהם שכולם מזיינים. בעלה גם הוא עובד בבסיס שלהם אבל מכיוון שהוא בוגד אז גם היא בוגדת. מערכת יחסים בריאה שמושתתת על שוויון וכבוד לזולת. נשמע היה כאילו כל הבתולים של היחידה לקחו עליה סיבוב ושוב עלתה בראשי השאלה: "למה נראה כאילו צה"ל עסוק כל היום בלהזדיין?"- זו לפחות התחושה שתמיד מלווה אצלי מחשבות על מדים. נראה כאילו כל החיילים בצה"ל כל היום מזדיינים.

מכל מקום, ביחידה שלנו לא מזדיינים. מזיינים כן, את העתודאים (אוהבים נקניקיות?) אבל לא מזדיינים- אין זמן לזה. 'נזדיין כבר בקבר'.

אפשר להסתפק בהרבה פחות שרים

השר לענייני גימלאים? לא לזה נתתי את הקול שלי! אני לא התכוונתי שרפי איתן יקח כסף טוב ויזרוק אותו על הקמת משרד, או משרדון נוסף שכל עיסוקו יהיה גימלאים- משהו שכיום נעשה באין מפריע תחת המשרדים האחרים. מתי הנבחרים שלנו יבינו שתפקיד חבר הכנסת אינו להיות שר אלא לחוקק חוקים. אני ביקשתי לשלוח את איתן לכנסת בשביל לחוקק חוקים שאף אחד לא הטריח את עצמו לחוקק, שיהיו אנשים בכנסת הבאה שכל המעניין אותם- הגימלאים. אבל אצלינו, במדינת ישראל, מנהלים דברים דרך משרדי שרים, כבר אי אפשר פשוט לחוקק חוקים- אתה חייב להיות שר משהו אם אתה דורש לקדם אינטרסים. בושה.

שר החקלאות, למה אי אפשר להכניס את משרדך תחת משרד התעשייה והמסחר? כמה חקלאות יש במדינה הזו שדרוש לה שר והיא אינה יכולה להסתפק בסגן שר, וולוו אחד פחות ואולי גם כמה מזכירות פחות. עמוד השדרה של המשק הישראלי הוא אינו החקלאות ואין שום סיבה שיהיה משרד שלם שיעסוק בכך.

שר התשתיות, למה אותך אי אפשר לשים תחת שר התעשייה והמסחר?

פרס, למה לכל הרוחות אתה מבקש לעלות יותר ממה שאתה צריך בגילך המופלג עם כינון של משרד תחתיך (השר לפיתוח הנגב והגליל)?

השר לענייני רשות השידור, איתן כבל: מה?

שר התחבורה, למה אותך אי אפשר לשים תחת תשתיות שנמצאים תחת מסחר ותעשייה?

השר לענייני רווחה, למה שלא תעיף את השר לענייני גימלאים?

שר השיכון והבינוי, אתה לא חושב שאתה יכול להיות תחת תשתיות גם כן?

ולבסוף, שר התיירות... אותך באמת אפשר לאחד עם התעשייה והמסחר.

לסיכום, העם בישראל בהחלט יכול היה להסתפק בשרים הבאים בלבד: ביטחון, חוץ, חינוך, אוצר, פנים, ביטחון פנים, תעשייה ומסחר, בריאות, משפטים- תשעה שרים, זה הכל ואת שאר הכסף אפשר היה להעביר לכל אלו שצריכים אותו. מה יעשו כל אלו שלא קיבלו תיקים?- שיחוקקו חוקים!!!

כאשר שתי בחורות מתחילות איתך בתחנת הרכבת...

עד היום הייתי כמו הנמלה בספר שזה עתה סיימתי לקרוא ("היקום האלגנטי) אשר חיה בעולם צינור דו-מימדי ויום אחד מגלה שיש עוד מימד. היום גיליתי שיש עוד מימד, או שאפשר ללכת ולהסתכל על משהו מאוד מאוד מוכר בדיוק מהצד השני שאפילו לא חשבתי שקיים.

מי שאחראי על טווית המימד הנוסף, או יותר נכון זוג הבחורות שהחזיקו בידיהן את הפטיש הוירטואלי שהיה אחראי על שבירת התקונספציה אצלי, הן שתי מתשאלות שניתקלתי בהן בתחנת הרכבת "השלום" היום בדרך הביתה.

ישבתי לי וקראתי ספר שלקחתי מערן לפני ארבע שנים. אני בן אדם עסוק ולא היה לי זמן להתפנות לקרוא את הספר. ערן עבר שתי דירות מאז, אגב והספר, "המשחק של אנדר" עדיין אצלי. אני מחזיק בספר הזה ובידיעה שאני כמעט היחידי בעולם שלא קרא אותו.

מכל מקום, ישבתי לי בתחנת הרכבת קורא את הספר כאשר ראיתי שתי בחורות צעירות אשר אחר מחזיקה בידה תיק מנייר ובו טפסים. בהתחלה חשבתי שאולי הן מורות או מתרגלות באוניברסיטה והן חוזרות עם מבחנים הביתה מאיזושהי סיבה, אבל ההליכה לתחנת הרכבת עם מבחנים היתה נראית לי מסוכנת מדי ולכן הניחוש המיידי השני שלי היה, וצדקתי, שהן מחזיקות סוג של שאלון. זו היתה רק שאלה של זמן מתי הן ישלפו אותו... והן שלפו אותו.

הן עברו אותי פעם אחת אך לאחר שנעמדו סתם כך בפינה ולידי הרי היה הרבה מקום ( והרי מה יותר טוב מלשבת על ספסל קרמיקה קר באמצע החורף שבאמצע הקיץ הזה), , הן השכילו לבוא לשבת לידי לא לפני שאחת מהן נעצרה מולי והעירה שהספר הזה הוא ספר מדהים. אם השיחה היתה נגמרת בזה אז אולי לא הייתי מייחס לה חשיבות כלשהי אבל המשכנו לקשקש כמה עשרות שניות על כך שאני חושב שאני היחידי שלא קרא את הספר, היא הצביעה על חברתה ואמרה שגם היא לא, היא העירה שהיא קראה אותו פעמיים והיא לא ידעה שכל כך הרבה אנשים קוראים אותו. אני, מכונה משומנת היטב לקצרי-תקשורת ורובוט עשוי ללא-חט שכל מטרתו הוא לשבור פלרטוטים כאשר הם עוד קטנים, נתתי לשיחה הזו לדעוך.

הן עדיין התיישבו לידי. לאחר כמה דקות הן אמרו "טוב, מתחילים לעבוד" והן ניגשו למלאכה השטנית של לגרום לאנשים בתחנת הרכבת לענות על שאלות, הררי שאלות. הבחורה השניה, זו שלא קראה את הספר אך שנראתה הרבה יותר טוב, הצליחה להתלבש על איזה אחד שיענה לה על השאלות. מיד לאחר שהיא סיימה איתו ונפטרה מהגופה היא חזרה להתיישב על ידי ולאחר המתנה מאוד ארוכה, שבה פשוט המשיכו לזרום אליי נתונים מהמוח שלה ישר למוח שלי היא פנתה אליי עם השאלה הכל כך צפויה "אתה מוכן לענות לי על שאלון?" למזלי, או לא למזלי, נכנסה הרכבת שלי לתחנה בדיוק מתי שהיא סיימה את השאלה שלה ולכן בנימוס התפנתי לרכבת שלי הביתה.

אז מה המסקנה? מה המימד הנוסף?- פעמים רבות חשבתי על איך לכל הרוחות אתה מתחיל שיחה עם מישהו שמוצאית חן בעיניך כאשר היא סתם יושבת במרחב האוירי שלך או הולכת באותו רחוב שאתה החלטת ללכת בו, מחכה באותו תור לגניקולוג שאתה מחכה לו או מודדת בגדים באותו סניף של מתאים-לי שאתה מלביש עצמך בו. היום אני יודע את התשובה: גם להן אין מושג איך להתחיל עם בחור שנמצא ברדיוס התקיפה שלהן ולכן אולי הסיבה שרק בחורות שיצא לי להכיר באיזו מסגרת יותר צמודה התחילו איתי, לא קשורה בכלל לסיבה שפשוט שברתי את רוחן לאט לאט עד שהן הסכימו בכניעה להימשך אליי פאסיבית, אלא שפשוט לשאר הבחורות אין שום עוגן להתחיל לדבר איתי בדיוק כמו שלי אין אחיזה עליהן. אז מה הפתרון? להביא ספר ולקוות שהבחורות שמוצאות חן בעיניך מתעניינות באותם ספרים כמוך, וגם אם לא זה לא כל כך משנה כי לפחות תהיה להן סיבה להתחיל לדבר איתך- יהיה להן על מה.

מצויין, ערן יכול לשכוח מהספר שלו לעוד ארבע שנים.

התנצלות למנויים שלי

התנצלות: יש לי כמה מנויים חדשים אז אני מוכרח לבקש מהם סליחה מראש על כך שאני מפוצץ להם את התיבה עם פוסטים חדשים. אני מודע לזה שיש לי, יחסית, הרבה פוסטים ביום (בדרך כלל 4-5) אבל זה נובע מכך שיש לי הרבה מה להגיד. אתם יכולים להרגיש פחות נבגדים אם תחשבו על כך שאני כמעט ולא רושם על סקס ואני גם לא בחורה שכל החרמנים פה בישרא-בלוג מתים לקרוא על החיים הפרטיים שלי בשביל לקבל מידע-פנימי על איך המוח הנשי עובד, ולכן יש יחסית מעט תגובות.

אה כן, אני רושם במשפטים ממש ארוכים והרבה מהאנשים פה נשברים באמצע שלהם.

יולי תמיר היא שרת החינוך הבאה!

עכשיו כאשר תיק החינוך כבר בידיים של יולי תמיר על פי כל הערכות בעולם, אפשר להגיד עם חיוך מאוזן לאוזן 'ברוכה הבאה'. באמת שחיכינו לך גברת תמיר והחורף הלבנתי היה קשה מאוד. כמעט קשה מנשוא.

משרד החינוך, כמו שאת יודעת, הוא אחד המשרדים החשובים ביותר במדינה אם לא החשוב ביותר. החינוך של הדור הצעיר הוא זה שיקבע מה יהיה החוסן הכלכלי של מדינת ישראל, כמה תייצא דרך תעשיות ההיי-טק והאוניברסיטאות ומה יהיה התוצר הגולמי לנפש במדינה, חינוך הדור הצעיר הוא מה שיקבע את ערכי צה"ל ואת המלחמה שלנו בטרור, את הביקורות כלפי פנים ואת הביקורת כלפי חוץ, את ההתמודדות שלנו עם מדינות זרות וההתמודדות שלנו עם קבוצות זרות בארצינו שלנו, החינוך יקבע כמה נצליח למשוך סטודנטים ומשקיעים זרים ומה יהיה היקף השיתוף שלנו במיזמים בינלאומיים, החינוך יקבע כמה יהיה העם הזה מודע למהי הדמוקרטיה, מהו שלטון החוק ומהי שררה דתית פונדמנטליסטית, החינוך יקבע איך יראו גופי החוק במדינה ביניהם הכנסת, הממשלה ובתי המשפט, הוא יקבע איך נתנהג בכבישים וכמה תשומת לב ניתן לפעולות האונס והרצח, איך נגיב לשחיתות שלטונית ואיך נתנהג לנוכח שחיתות "רגילה". החינוך יקבע כמה הדור הבא יהיה מחובר לשורשיו, לערכי היהדות והציונות, להיסטוריה שלו ולאלו שהקריבו הכל על מנת לתת לנו מה שיש לנו, ועם זאת החינוך הוא מה שיקבע כמה נוכל להבין את השונה בחברה, את ספקטרום העדות הרחב ואת מגוון הדתות בארץ. החינוך יקבע כיצד נתנהג למוכי הגורל שלנו, החולים, הנכים, הזקנים והאימהות החד-הוריות, הוא יקבע את היכולת שלנו להיטמע בחברה הגלובאלית שהולכת ונעשית קרובה יותר ויותר, החינוך יקבע כמה נידע להעריך את המדעים בעזרתם אנחנו מסבירים את כל מה שקורה סביבינו ובעת ובעונה אחת הוא יקבע כמה נרצה לפתח את הנפש שלנו ונעריך את ההומניסטים. הוא יקבע כמה נהיה מודעים לעצמינו ולגוף שלנו על מנת שנוכל לחיות חיים בריאים יותר וארוכים יותר.

החינוך יקבע כמה נצליח להבין שבמשך כל כך הרבה זמן מערכת הערכים הבין-אישיים כמו גם יחסי האזרח-מדינה נרקבו ועד כמה מערכת החינוך בארץ הזו, תחת הנהגתה של גברת לבנת, פשטה רגל.

לבסוף, והכי חשוב, החינוך יקבע עד כמה כל אדם ואדם במדינה הזו מסוגל להסתכל על דברים בצורה אובייקטיבית, בעין בוחנת ולהסיק מסקנות הגיוניות שנשענות על רציונל.

הגבורה

איפשהו בלב המערבולת של שנות 39-45, עמדו קבוצה של גיבורים אמיתיים. גיבורים בעל כורכם שהגורל זימן להם במה שלא חפצו בה והיו מוכנים לוותר עליה מבלי לחשוב פעמיים. כשקבוצת המורדים של גטו ורשה נעמדה על הבמה והניפו את כלי הזין שלהם כנגד הצבא החזק באירופה ניתן היה לחשוב 'הנה באה התמונה האחרונה של ההצגה' ואולי הנכונות שלהם ליפול בצורה הירואית יותר היתה בדיוק זו מבחינתם- 'נפילה', סוף הפרק, גמר ההצגה שנקראית "תולדות העם היהודי". אך כשקראו את קריאת הקרב האחרונה שלהם, בדיוק כאשר חשבו שזו מטרתה להדהד חזק כל כך שעשרות ומאות שנים לאחר מכן הנותרים עוד יזכרו את העם הזה, בדיוק אז- כאשר העם היהודי נטבח כמו צאן ואט אט נעלם מעל דפי ההיסטוריה, כאשר לא היה ניתן לעלות על הדעת שפלות נפש חזקה יותר, העם היהודי הרים ראש. כן, מורדי גטו ורשה עזרו והרימו לנו את ראשינו ושעת השפל הקשה ביותר שידע העם היהודי נתגלתה כשעתו היפה ביותר, אפילו אם היה רק לכמה רגעים ספורים בתוך המערבולת השחורה של 39-45.

כאשר כל מה שנותר לך זה ליפול, הצורה בה אתה נופל זה העיקר היחידי.