ביקרות על סרט: האביר האפל

לא ציפיתי שבהצגה שהתחילת ב23:30 אולם הקולנוע יהיה מלא עד אפס מקום, וזה כולל כמובן את השורה הראשונה- זו שממנה אתה רואה כל כך לא טוב שאתה צריך ללכת לסרט עוד פעמיים בשביל להתרכז בשני השלישים שלא התרכזת בהם בפעם הראשונה. באטמן החדש הגיע, סוף-סוף יש מה לראות בעונת הקיץ המשעממת הזו!

שלא כמו שאר האנשים, אשר חלקם לצערי טרחו ללבוש על עצמם חולצת באטמן מיוזעת לרגל האירוע ולצבוע את כל האירוע במכחול אובר-חנוני מיותר, לא חיכיתי לצאת הסרט הזה מאז הסרט הקודם. אני מודה, הסרט הקודם זחל כמו הפקק האל-מותי בין צומת פולג לוינגייט כל בוקר וממש לא הביא חשק לראות את כולו. אבל הסרט הקודם, Batman begins, שינה את החוקים ואפשר היה לראות שהיוצרים של הסדרה החדשה באו בשביל באמת להתחיל הכל מהתחלה. הסדרה החדשה של באטמן לוקחת את דמות הקומיקס המאוד ילדותית ומקנה לו נופך ועומק שפוזל לכיוון דמויות קומיקס יותר "בוגרות" כמו קונסטנטין, V וכו' - סופר גיבור או לא, בשביל לכבוש את לב הקהל שגדל על באטמן ועכשיו שערו מתחיל להאפיר יש לשרטט את הדמות של באטמן מחדש.

אז לא, לא חיכיתי לסרט החדש מאז הסרט הראשון בסדרה החדשה, עומק או לא - קולנוע הוא מדיה מאוד מסובכת וגם טובי התסריטאים יכולים למצוא את התסריט שלהם מוגש בצורה לא טובה ולא מעניינת וזה, מבחינתי, סיכם את הסרט הראשון. אבל הרטט ברגליים שלי התחיל לעבוד כבר לפני חודש - תמיד אמרת שלעשות טריילרים זו אומנות ומי שהלך איתי פעם לסרט יודע שאני עלול לעקר את מי שבגללו אני אפסיד טריילרים - הם לא רק מכינים אותי לאיזה סרטים אמורים לפגוע בי בחודשים הקרובים, הם מעניינים ומרגשים כמו סרטים בפני עצמם. טריילר טוב ימשוך צופים אל אף שהסרט שאותו הוא מציג יכול להיות גרוע, ולהיפך לצערי גם כן נכון.

אז מה היה מיוחד בטריילר של באטמן? - הכל! אמנם נגמר בשניות בודדות די רעות, לטעמי, אבל כבר מהצפייה הראשונה בו הבנתי שאוהדי באטמן, סופר-גיבורים וסתם חובבי קולנוע הולכים לטעום את הרשע בצורה שלא טעמו אותו עד כה. הפעם הרשע מוגש אחרת.

סרטי קומיקס לרוב הם פשוטים, כמו הרבה מאוד סרטים והרבה מאוד תוצרי אומנות בכלל. הפשטות הזו עוזרת לנו להבין איפה אנחנו עומדים בעולם הזה, במה אנחנו מאמינים, היא מחנכת אותנו מחדש מצורה מאוד יבשה אבל ברורה, או אולי פשוט מזכירה לנו בצורה נאיבית מה שאנחנו כבר יודעים. בעולם כל כך מסובך כמו זה שאנחנו חיים בו, שמספר גווני האפור עצום כל כך שאנחנו הולכים לאיבוד בניסיון להבין איפה אנחנו ובמה אנחנו מאמינים, האומנים הרבה פעמים עוזרים לנו לשרטט את גבולות הגזרה - "זה טוב וזה רע". הטוב, כמו שאנחנו אוהבים מלידה, תמיד מנצח. את הפרקטיקה אנחנו מכירים, הטוב לא תמיד מנצח כי לא תמיד אנחנו יודעים להגדיר מה הוא "הטוב", אבל בקולנוע אנחנו מעדיפים, לפחות הרוב המוחץ, לקבל קצת טעימה מפשטות - מעולם ללא גוונים, רק צבעים.

באטמן החדש הוא לא כזה ואולי זה קשור להתבגרות הכללית של החברה האמריקאית, ההתבגרות שהתחילה מאירועי ה11.9. באטמן החדש עושה הכל בשביל לא ליפול למלכודת של סרט קומיקס פשוט עם הטוב האולטימטיבי והרע האולטימטיבי, סיפור שאת סופו אנחנו כבר יודעים מראש.

אז השינוי הזה ראיתי כבר בפעם הראשונה שראיתי את הטריילר, הרגשתי שהיוצרים ארזו לנו את הרשע בצורה אחרת - הג'וקר הופיע והוא היה שונה.

אין דרך להסביר כמה שמחתי מהג'וקר החדש. כן, הוא מחזיק את הסרט כמעט לבדו, כן המשחק של הית' לדג'ר מדהים, כן מגיע לו אוסקר וכן - הוא הצליח לעשות מה שג'ק ניקולסון לא הצליח - לשחק את הג'וקר כפי שהג'וקר צריך להיות. אולי בעקבות הסרט החדש האוהדים יתחילו להבין את שניקולסון לא סתם שיחק גרוע ב1989, הוא רצח את אחת מדמויות הרשעים המפחידות ביותר למשך 19 השנים שעברו מאז. ניקולסון עם המשחק הבינוני מינוס שלו הגיש לנו ג'וקר קריקטוריסטי ומעצבן בעוד שלדג'ר מגיש לנו את הורסיה האמיתית.

הסרט כולו עמוק, אפל וחסר פשרות. הוא מתוחכם אבל נשאר עדיין נאמן ליסודות הקומיקסיים שלו. קשה לחשוב על קאסט טוב יותר לסרט - צוות שחקני אופי שרק שמם מתריע על איכותו של הסרט. ג'ינהאל, אקהארט, פרימן, בייל, קיין וכמובן אולדמן! כל אחד צובע את הדמות שלו מחדש וביחד גורמים לנו להרגיש שאנחנו באמת, אולי בפעם הראשונה, מפחדים מהסביבה של באטמן.

באטמן החדש מציג ג'וקר פסיכי, לא פושע הומוריסטי אלא פסיכופט אמיתי - כזה שחוסר היכולת להבין אותו או להזדהות עם משהו באופיו הוא זה שמפחיד. הנולנים (כריסטופר וג'ונת'ן נולן) מחקו לגמרי את הג'וקר הישן ובנו אותו מחדש. אין רובים - הג'וקר החדש מאוהב בסכינים ואוהב להסתכל בעיני הקורבנות שלו רגע לפני שהם מתים, לא איפור מוגזם - החדש מאופר בהרבה פחות שכבות מה שמקנה לו חזותיות מפחידה הרבה יותר, ולא כסף - הג'וקר החדש לא פה בשביל הכסף, הוא פה כי הוא פסיכופט אמיתי:" This town deserves a better class of criminal... and I'm gonna give it to them", כמה שהוא צודק.

לסיכום רק אומר שהסרט לא מושלם, יש מספר קטעים מתים, בעיקר בהתחלה, והסוף של הסרט נמרח מעט יותר מדי- בעיקר מכיוון שלקראת סופו הכותבים רצים על שני קווי עלילה שאחד מהם, ההפיכה של הארווי דנט לטו-פייס, מיותר לגמרי. בנוסף, ההתחלה של הסרט מעט מבלבלת מבחינה קולנועית לא משהו.

לסיום סיומת, לסרט ממש לא מגיע להיות מספר אחד בimdb וזה נובע בעיקר משום שאנשים מגיעים biased לגמרי לראות את הסרט, וזה בסדר, אבל בסדרת באטמן - ואולי אפילו אל מול סרטי הקומיקס כולם... הוא בהחלט הטוב יותר.

סוף חפירה.

המלחמה האחרונה, המלחמה הבאה ועסקת השבויים

משה דיין אמר פעם שמדינת ישראל לא יכולה להפסיד במלחמה. את המלחמה האחרונה הפסדנו - הפסדנו במובנים שרוב תושבי המדינה לא מתחילים להבין. מדינת ישראל קמה ותיפול על כושר ההרתעה שלה וכושר ההרתעה הזה התרסק לחלוטין לאחר מלחמת לבנון השניה ותוצאות ההתרסקות הזו הוא האיום הגובר והולך של סוריה. סוריה אף לא ניסתה להסוות את ההקשר הברור של ההפסד האחרון שלנו במלחמה והחזרה לשיחות על רמת הגולן - אסד אישר בצורה גלויה שההפסד של ישראל בצפון לפני שנתיים הראה לאיזור איך אפשר לנצח את ישראל ואם ישראל לא תחזיר את רמת הגולן הוא יקח אותה בכוח. הוא גם יודע איך והוא קנה מספיק אמצעיים בשנים האחרונות בשביל להראות לנו.

מופע השפלות של השבוע האחרונה לא עזר כלל. מדינת ישראל נמצאת ברגרסיה חזקה ביותר בכל הקשור לכוח ההרתעה שלה. עם ההתחמשות של איראן, סוריה וחיזבאללה ולצד ההתחזקות של חמאס, מדינת ישראל נכנעת לארגון טרור ובצעד חסר תקדים משחררת את קלף המיקוח האחרון שלה - סמיר קונטאר. יש שיטענו שעלינו לזקוף ראשינו ולעמוד איתן - הם טועים. הפסדנו במלחמה אליה יצאנו בשביל להחזיר את החטופים ולאחר שהפסדנו בה לא עשינו די והפסדנו את גדול המרצחים שנמקו אצלינו בכלא.

אין פה ניצחון מוסרי על חיזבאללה - נסראללה היה מוכן לפעולה צבאית, חטיפה של חיילים, ותגובה ישראלית ברורה (פעמיים, אגב) בשביל להחזיר את סמיר קונטאר אל לבנון. זה יותר מאשר מדינת ישראל עושה בשביל להחזיר את גלעד שליט. אמנם תדע כל אם עברייה שצה"ל יעשה הכל על מנת להחזיר את בנה אל גבולות המדינה, אבל תדע כל אם ערבייה שנסראללה יעשה אף יותר בשביל להחזיר את בנה.

שחרורו של רוצח הוא פשע נגד אותם חוקי מוסר בינלאומיים שמדינת ישראל מתעקשת להכפיף עצמה אליהם וכל יום מסתבכת יותר ויותר בהם. אם יש משהו שמרסן את המדינה הזו מלנצח ארגוני טרור כמו חיזבאללה היא התפיסה הפילוסופית של מוסר בינלאומי - זו אותה תפיסה שמונעת מטייס חיל האויר לזרוק פצצה על גן ילדים גם אם יש שם משגר רקטות. פילוסופית המוסר הזו אומרת שסמיר קונטאר הוא קודם כל רוצח. לא מחבל, רוצח. משום שהמחבל הוא לוחם החופש של האויב אבל רוצח הוא רוצח. מדינת ישראל שחררה השבוע רוצח - דם היהודים מותר, שוב.

המלחמה הבאה, ותהיו סמוכים ובטוחים שהיא קרבה מהר יותר ממה שחשבתם, תהיה אסון. אפשר לשרטט את קווי האסון כבר עכשיו - כפי שמלחמת העולם השניה היתה המשך בלתי נמנע של תוצאות מלחמת העולם הראשונה, כך המלחמה הבאה בצפון היא מלחמה שאת התוצאות שלה אפשר כמעט לחזות כבר עכשיו. צה"ל החל בהתחמשות של כוחות קרקע, על חשבון כוחות האוויר - תפיסה חדשה-ישנה בצה"ל שנובעת ישירות מהכשלון של חיל האוויר לסיים את המלחמה האחרונה בצפון בזמן סביר. חיזבאללה קורא את העיתונים ומקשיב לחדשות וההתחמשות של צה"ל בכוחות קרקע היא בדיוק מול מה הוא נערך, ההתחמשות הזו היא גם בדיוק מה שחיזבאללה קיווה לו - את כוחות הקרקע של צה"ל חיזבאללה יפרק ללא בעיה. לא סיירת גולני ולא סיירת צנחנים תוכלנה לעמוד מול "שמורות הטבע" של חיזבאללה והמחבלים יודעים את זה- הם בנו עשרות אם לא מאות כאלה מאז המלחמה והם רק מחכים ש"הציונים" המוסריים יבואו עם הטנקים והנגמ"שים כחלק מתפיסה צבאית ישנה של "תפיסה והיאחזות בקרקע".

לא היה דבר רע בתפיסה הצה"לית של דן חלוץ, שום דבר חוץ מניהול ממשלה גרוע שלה. התפיסה האווירית היתה יכולה לסיים את המלחמה מוקדם יותר - או לפחות בצורה כזו שחיזבאללה היה משקשק לא להחזיר את גופות החיילים. אפשר היה לחסל מהאוויר את כל דרום לבנון - על בתי החולים, על גני הילדים, על שכונות המגורים, להפוך את הדרום לעי חורבות. אבל התפיסה החברה שלנו היא של מוסר בינלאומי ולכן חיל האוויר שותק ומוקד רק במשגרים ומחבלים שנמצאים מחוץ לסביבה אזרחית "חפה מפשע" - אי אפשר לנהל כך מלחמה מהאוויר.

אז הפסדנו במלחמה וכמו שאנחנו מחליפים ממשלות ימין-שמאל, שמאל-ימין, כל בחירות, כך גם זעקנו להחליף את התפיסה הצבאית. רא"ל אשכנזי אימץ גישה של תפיסה על ידי כוחות קרקע של שטח והיאחזות בו תוך התעלמות מוחלטת שהמלחמה הזו התחילה בכניסה קרקעית של טנק בודד בנוהל "חניבעל" וריסוקו לחלוטין על ידי אנשי חיזבאללה. גם מלחמת לבנון הראשונה התנהלה על ידי כוחות קרקע - תפיסה והיאחזות בקרקע הובילה אותנו ל18 שנה של כיבוש ואינסוף הרוגים.

במלחמה הבאה אנחנו ניכנס עם הצבא שלנו, אנחנו נספוג אבידות רבות ונשלם בשבויים חיים ומתים רבים, אותם אולי רק נכדינו יקבלו בחזרה לאחר ויתורים רבים.

ועוד לא דיברנו על החזית הסורית, שם מתכוננים היטב למלחמה הזו - לא, לא בעזרת טילים וגם לא מטוסים, אלא בעזרת ארטילריה ישנה וטובה. ארטילריה כזו שמסוגלת לייצר כוח אש מספיק לכסות את כל רמת הגולן באלפי פגזים כל שעה - ארטלריה כזו שמוגנת על ידי טילי נ"מ היא הפחד שלנו מסוריה. לאחר מכת האש הראשונית שתשתק את כל הצפון עד ואולי כולל חיפה, יצנחו כוחות קומנדו סוריים על החרמון וכל צפון רמת הגולן ויתפסו נקודות מפתח וישראל, על מנת לשחרר בחזרה את הרמה תכניס עצמה למלחמת התשה ארוכה מול סוריה וסוריה, בניגוד לישראל, סבלנית.

רק דבר אחד לא ידוע במשוואה של המלחמה הבאה והיא ההשתתפות של מצרים בה. עם נשק מתקדם מארה"ב, צבא סדיר אדיר, ומשוללת אויבים למעט ישראל - מצרים היא מכונת מלחמה מוכנה ומשומנת היטב שאת כל מרצה מנתבת לקראת מלחמה עם ישראל. השלום עם ישראל עשה לה רק טוב- נורמליזציה כללית עם אירופה, חזרה לעמדת המדינה המובילה בעולם הערבי, האפריקאי והמוסלמי, סיועים כלכליים, השקעות זרות- מצרים תיעלה חלק נכבד ממרצה להתכונן למלחמה עם מדינת ישראל: טיליה מכוונים צפונה, צבאה מתרגל כבר כמה שנים מלחמה דרך סיני, ההשקעה בביטחון כפולה משלנו ועוד ועוד. כן, כנראה שגם מצרים תצטרף על מנת לסיים את הפרשה שנקראית "המדינה הציונית" סופית.

כאשר המלחמה הזו תתחיל רבים לא יזכרו את אולמרט ולא יקשרו את ההפסד במלחמה האחרונה ואת עסקת השבויים שבאה בסופה אל המצב בו נהיה נתונים.

תדע כל אם עברייה  שאין עתיד לילדיה במדינה שנכנעת לארגוני טרור ומעזה להפסיד להם במלחמות.