Chronicles

להביא רעסיה לתינוקת בת שבוע...

אני מקווה שזיו (israblog.co.il/sickbar) צילם את זה איכשהו ויעלה את זה: אתמול בערב נערכה בקיסריה מסיבת יומהולדת לאחיו הצעיר יותר ומכיוון שרק לפני כשבוע נולדה לזיו בת היה כבר את המשוגע שהביא לו בובה של תינוק חיזרי. לאחר שזיו ניסה להפחיד כמה מהקהל עם התינוק החיזרי שלנו, החבר שלנו אבי עלה רעיון מבריק ומצחיק בטירוף- זיו ניגש למרכז המסיבה והוא ואבי שיחקו כאילו הם עורכים טקס דתי... אבי (החבר...) שם ידו על ראשה של התינוקת העטופה במגבת, בעוד כולם מחכים שזיו יראה סוף כל סוף את התינוקת לכולם, ואז לעיני כולם הביא אבי רעסיה לתינוקת.

אני נזכר בפרצוף המוועת של כולם ומת מצחוק.

היה גדול!

נכתב על ידי Anni3, 28/10/2006 09:54, בקטגוריות You've been here before
2 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע
תגובה אחרונה של Anni ב-28/10/2006 17:37

איך מחסלים את העם הפלסטיני- גרסת הדתי המשוגע

אני יושב עם משוגע בחדר. לא, לא משוגע כזה שאוכל אנשים או משוגע שמתערטל בציבור- זן הרבה יותר גרוע: המשוגע הסמוי.

מיד לאחר שסיים לחפור לי בנשמה והתברר לו שאני עושה את התואר השני בפיסיקה בתחום שנקרא "תורת שדות קוונטים" הוא חפר מהבויידעם במוחו איזושהי תוכנית זדונית שנראתה היתה כאילו חיכתה לפיסיקאי בשביל להתממש. משום שהבן אדם לא רואה טלוויזיה בכבלים (כי הוא דתי משוגע) הוא לא מסוגל היה לעשות את הקורלציה בין התוכניות שלו לבין התוכניות של הקיוטי ב"מיפ מיפ" או של המוח ב"פינקי והמוח"... מכל מקום, לכל אחד שמכיר את הג'אנר הזה התוכנית הבאה תראה כאילו היא נשלפה מחדר העריכה של תוכנית ילדים.

התוכנית היא לשגר לווין לחלל, או להשתלט על לווין קיים, ובאמצעות מתקן שישדר בגלי מיקרו (ומכיוון שאנחנו עוסקים בשדות קוואנטים אז הוא חושב שאפשר ליצור את השדות האקלטרומגנטיים האלה רק בנקודות מסויימות ביקום) באופן ממוקד על איזור עזה וביתר ספציפיות- על אשכי העזתיים. השדות הא"מ האלה יעלו את הטמפרטורה של האשכים האומללים במעלה אחת בלבד וזה יספיק על מנת לחסל את בעיית הריבוי של העזתיים.

לאחר שהבעתי בפניו את הבעיות הלוגיסטיות והטכניות של העניין פלשתי לאיזור המוסרי של הדיון והסברתי לו שזה "רצח עם". הוא, כי הוא לא מאוזן כימית במוח, ניסה לתרץ שאין פה רצח עם כי הרי אנחנו לא נהרוג אף אחד אלא רק לא נאפשר ילודה וברגע שהם יראו שהם לא מסוגלים להתרבות פה באיזור הם ינועו (זה גורלם של כל העמים הקדומים, לטענתו...). כאשר ניסיתי והסברתי לו שהנדידה הלא טבעית הזו היא פשע הוא אמר שאין זה פשע ולא רצח עם כי הרי במקום אחר הם יכולים להמשיך להתרבות. הדוגמה שנתתי לו- שאני אכוון לו אקדח לראש ואומר לו לזוז או שאני יורה בו ולכן הוא יזוז שלא מרצונו, לא הרשימה אותו, הוא עדיין חושב שאין פה רצח עם וגם לא נדידה בכפייה ואין שום בעיה מוסרית, זה הכל נתון בידיים שלהם וברצונם החופשי ללדת ילדים...

כן, לבן אדם יש סיווג בטחוני גבוה מאוד מאוד מאוד...

נכתב על ידי Anni3, 27/10/2006 18:38, בקטגוריות You've been here before
2 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע
תגובה אחרונה של Anni ב-28/10/2006 03:21

אנחנו, המכונה והאנגלו-סקסית מהפיננסיה

עמדנו שם, אני ועוד שניים מהמדור- ההוא שיש לו רישיון צבאי וההוא שרצה להתלוות. עמדנו וחיכינו שבחור שקרוי על שמה של צוללת יתקן לנו את המכונה. עמדנו שם קרוב לשלוש שעות ושמענו הסברים על איך כל בורג של המכונה עובד עם כל בורג אחר, על אילו נזקים חברות אחרות עשו למכונות מהסוג הזה והביאו להם לתיקון ואפילו קיבלתי ויכוח פוליטי על המלחמה האחרונה בלבנון- קיבלנו את חווית המוסך המלאה...

במחלקה הפיננסית של אותו מוסך ישבה איזה אנגלו-סקסית מאופקת ומעצבנת שברוגע טיפטפה לי כל הזמן על העלויות ההולכות ונצברובת של התיקון. היה קשה לא להרכיב את תמונת הנזק הכלכלי שהתיקון יעשה לתקציב היחידה והתבדחתי עם החייל מהמדור שלי שהגיע איתי שלא יפתלא למצוא את מי הברז הקרים שהעזנו לשתות, בחשבון גם כן.

מרוב שעמום ואולי בגלל שהיינו חברה טובה הטכנאי עשה מעל ומעבר בתיקון המכונה שלנו: בוא גירז אותה ובדק לה שמן, כייל לה את מתחי ההאצה ואת הלינאריות. הוא אפילו לא הסכים לחסוך בהסברים על כל פעולה שהוא עשה.

הבוס שלי תקשר איתו מרחוק כל הזמן. כהרגלו בקודש הוא שכח לעשות את הדברים שהוא צריך לעשות ולא העביר את הצעת המחיר הראשונה לתיקון למנהל התשלומים אצלינו ולא קיבל אישור לתיקון המכונה כך שלאחר 3 שעות שעמדנו וחיכינו לקחת אותה בחזרה הוא הודיע לנו שנשאיר אותה שם "בשביל שלא נסתבך".

איך אנחנו נסתבך? תהינו. באיזו קלות הוא מתנער מהאחראיות ועובר למשבצת ה"מגן על הגב שלנו"?!

ממש לפני שיצאנו בחזרה ליחידה, בלי המכונה שלנו, היא הקריאה לי מה היא שמה בחשבון... "הדרכה לשלושה אנשים" נקרא אחד מסעיפי התשלום- איכשהו הרצון לא למות משעמום, של הטכנאי שלה, על ידי דיבורים אינסופיים על פעולות שאיבה והאצה גרמו למשרד הביטחון לשלם יותר.

נכתב על ידי Anni3, 27/10/2006 18:11, בקטגוריות You've been here before
0 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע

האקסית וסרטים

בערך לפני שבועיים נפגשתי עם האקסית שלי, עליה כבר כתבתי כמה פוסטים פה. היא נורא התלהבה שהיא יכולה להציג בפניי את כישוריי הנהיגה שלה, מה שהיא לא יכולה היתה לעשות שיצאנו והיא עדיין זוכרת את הפרפורים שהייתי עושה בשביל להביא אותה ממקום למקום.

היא אספה אותי מהבית ואפילו דאגה שאני לא אחכה יותר מדי זמן למטה, כי היא ידעה שאין דבר שאני שונא בעולם יותר מאשר לבזבז את הזמן בלחכות לדברים. נסענו לאיזה בית קפה שאנשים נוטים להזדקן בו עד שהמנה מגיעה, אחד שקרוב לבית שלי.

קישקשנו די הרבה באותו ערב והשלמנו פערים: הצבא שלה, המשפחה, האקס, התוכניות לעתיד, העבודה והחברים... היה לי נורא טוב לדעת שאני יכול שוב להיות איכפתי לגבי החיים שלה ולא ליצור רושם שאנחנו מתחילים משהו מחדש, למרות שמאז שנפרדנו לא היה לי משהו אין בי שום רצון לחזור אליה.

בסוף הערב, כאשר ליויתי אותה למכונית וחוינו את שיחת דלת-המכונית, השיחה האחרונה שיש להרבה מאוד מפגשים בין אנשים, העלנו שני נושאים מאוד חשובים לדיון. האחד היה הניסיונות שלי בבליינד-דייטינג והשני היה קשור לזה שנצא לסרטים ביחד כי לפעמים לשנינו החברים מבריזים ואנחנו תקועים לבד בלי מישהו ללכת לראות איתו סרט.

אני לא יודע אם זה מפריע לי או לא, אבל היא אפילו לא זכרה את ההתחלה המקרטעת של הקשר שלנו. היא טענה שהיא זוכרת חודשיים מדהימים של התחלת קשר והתפלאה לשמוע שאני זוכר איזה SMS ששלחתי אז- כאשר שאלתי אם קורה בינינו משהו היא כתבה בחזרה "לא שאני יודעת" (זיו, בטח זוכר את שיחת הטלפון שעשיתי אליו בסמוך למקרה זה באותו עניין). ה"לא שאני יודעת" לווה גם אחרי זה בקרירות יוצאת דופן להתחלת קשר וגם אחרי שהתנשקנו אני זוכר שהיא ציוותה עליי לא לקרוא לה "חברה שלי" כי אנחנו עדיין לא "חברים" ויקח לה קצת זמן.

אבל איכשהו הקרירות על גבול הקפאון הזו בכלל נשכחה ממנה- היא אפילו לא זוכרת כמה התאמצתי עד שהקשר נכנס להילוך מאוד גבוה והיה נשמע לה מאוד מאוד מוזר שאני לא מצליח לעשות את מה שעשיתי איתה, בבליינד דייטס שלי.

היא נכנסה לאוטו ונסעה, לא לפני שקבענו לצאת לסרטים. הנוסטלגיה אפפה אותי עוד כמה דקות ואז חזרתי למציאות העכשווית...

נכתב על ידי Anni3, 27/10/2006 18:01, בקטגוריות You've been here before
3 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע
תגובה אחרונה של Anni ב-27/10/2006 18:15

מחשבות אקראיות על הכאת ילדים ככלי חינוכי

- מתישהו לפני כמה שבועות ראיתי בעיתון ידיעות אחרונות את עניין הצעות החוק באס.אמ.אס... אני לא זוכר בדיוק איזה חבר כנסת שכוח הוא זה שפתח במבצע אבל זכור לי שאחד החוקים שהוצעו, ופורסם בידיעות אחרונות, הוא שעל מנת להיות הורים בישראל הזוג יצטרך להחזיק כלב כשנה לפחות. האדם שהציע את החוק הוא בטח לא היחידי שהעלה אותו בדעתו ואם נעזוב לרגע את הבעיות הלוגיסטיות שביישום חוק מעין זה, חייבים להודות שיש משהו עקום באיך שהחברה שלנו מתקיימת היום וחוק מעין זה בהחלט היה יכול לשנות משהו לטובה.

להיות הורה זה לא רק לדאוג שלילד שלך יהיה חם או קר כשצריך, שיהיה לו אוכל והרבה שינה, שיהיה לו צעצועים ומספיק גירויים, שיהיה לו אהבה וחום... להיות הורה זה לעצב בן אדם, בין המלאכות המסובכות ביותר אם לא הכי מסובכת שהאדם יכול ליטול בה חלק, ברם לא צריך רישיון בשביל לעסוק במלאכה זו- לכולנו נראה טבעי שכל אדם יחנך את בנו או בתו לפי ריאות עיניו כי הרי הוא יצר אותו/ה. לא הייתי ממהר לזרוק את פתרון הקולקטיב בו הילדים נלקחים מההורים ומחונכים על ידי "המדינה" אבל יש להודות שיש משהו תמוה בכך שכל אדם, והוא יכול להיות חסר השכלה, חסר דעת, חסר מעש וחסר אחראיות, יכול להיות הורה ורק שהוא יפרה מישהו אחר.

סוגיית ההכאות שעלתה לאחרונה, כאמצעי לחינוך הילד, היא עוד צורה של חינוך שהחברה הליברלית ההולכת וגדלה, מנסה לבער מתוכה, אולם נראה ששוב כולנו מכוונים את האקדחים כלפי המטרה הקלה ביותר ומנסים שלא למצוא אויבים בינינו לבין עצמינו: מי אמר שלחנך את הילד לתורה החל מגיל 0 זה דבר טוב?- הרי נשללת באופן מידי מהילד האפשרות להחליט באופן רציונלי על קיום האל או לא, התקופה הבוגרת אליה הוא יגיע אחרי מספר שנים (תקופה בה מתפתחת החשיבה הביקורתית העצמית) כבר תהיה מושתת על עקרונות מחשבתיים שנטעו בילדות ולא ניתן להשתחרר מהם בנקל.

מי אמר שלחנך את הילד לשיתוף כמו זה שניתן למצוא בחינוך הקיבוצי זה דבר טוב?- הרי הילד מגיע לגיל בגרות כאשר הוא אינו מוכן כלל לעולם הקפיליסטי הנוקם והאכזרי.

הכאת ילדים היא עוד צורה של חינוך, ואילו זו פשוט נראית פסולה על ידי מרבית הציבור משום שקל יותר לזהות פגיעה פיסית, אליה הנפגע מגיב מיד ובאופן ברור ניתן לקבוע שאינו מרוצה מהעניין, לעומת חסימת דרכי חשיבה והתפתחות זו היא פגיעה פסיכולוגית שלא רק שקשה לאתרה גם קשה לשפוט אותה בסולם הערכים המצוי כיום בחברה שלנו.

- אנחנו חיים בעידן מבורך בו אלימות פיזית מקבלת גינויים ברחבי כל העולם והליברלים וגם הפחות-ליברלים למדו לזהות את הפגיעה הפיסית כחולי. כך נוכל למצוא גינויים של מלחמה בכל הכולם המערבי, חוקים בינלאומיים נגד התעללות, תנועות נגד ניסויים בבעלי חיים, עמותות מחסה לנשים מוכות ועוד ועוד. לאט, לאט ובזהירות אנחנו צועדים אל עידן בו גם אחרון המשכילים ידע לומר שאלימות אינה הפתרון.

- יש משהו כמעט מבחיל בעובדה שהורה מכה את ילדו. חוסר השוויון בכוחות מעורר זעם ואי- היכולת של האב או האם לחנך את בנם/בתם באמצעים פיזיים פחות מעוררת כעס.

נכתב על ידי Anni3, 27/10/2006 01:18, בקטגוריות אקטואליה
2 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע
תגובה אחרונה של ג'ורג' ב-27/10/2006 15:30

ביקורת על הסרט- "איש הקש"

אני רוצה לדבר איתכם על סרטים רגע, אבל אני אתחיל דווקא מכיוון אחר- "איש הקש". רק אם נמתח את ההגדרה של אומנות כך שתכיל גם ערבוב ספורדי של מילים וצילומים של קטועי ידיים, נוכל לקרוא ל"איש הקש" סרט. אולם הסרט מתחיל טוב והמשחק של ניקולס קייג' הוא לא רע, יש משהו כמעט גרוטסקי בתפירת האירועים בסוף הסרט. הסרט מתגלגל בצורה שמעליבה את האינטילגנציה ולא יכולתי שלא לדמיין תמונה בה אונסים את האינטיליגנציה שלי מאחור, ביציאה מה"סינמה סיטי".

אם הייתי מהזקנים האלה, הייתי הולך ומבקש את הכסף שלי בחזרה, אבל חוללתי בצורה כל כך קיצונית ששום ממון שיוחזר לא יוכל לכפר על מה שקרה.

הסרט מתאר את הרפתקאותיו המוזרות משהו של שוטר אחד, די לחוץ, באי די מוזר המאוכלס על ידי אנשים מוזרים עוד יותר. סיבת הגעתו לאי, היא ארוסתו לשעבר ששולחת לו מכתב בו היא מבקשת את עזרתו בחיפוש ילדתה. הטריגר הוא שהילדה המופיעה בתמונה אותה היא צירפה למכתב נראית בדיוק כמו ילדה אשר הוא ראה מתפוצצת למוות בתאונת דרכים, יום או כמה ימים לפני.

על פניו אולי נשמע כמו רעיון לא רע בכלל, אבל האמינו לי שחוץ מסצנת אגרופים היסטרית אין סיבה ללכת לראות את הסרט. עדיף לא ללכת לקחת את הסרט בדי.וי.די כאשר הוא יגיע לחנות ליד הבית שלכם מאשר לא ללכת לראות אותו בסינמה סיטי.

זהו,

ביי

נכתב על ידי Anni3, 24/10/2006 22:53, בקטגוריות ביקורת
2 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע
תגובה אחרונה של Anni ב-25/10/2006 22:33

לחזור לכתוב בבלוג?

אני חושב שאני אחזור לכתוב בבלוג. אולם לא בכמות של פעם אבל אני מבטיח לשמור על האיכות. כל שנותר עכשיו הוא לענות לעצמי על השאלה למה לכל הרוחות אני מתעקש לחזור לכתוב בבלוג, הרי שום תועלת לא צומחת מהפוסטים האלה- אני תקוע עם המחשבה הזו כבר כמה ימים.

אני עדיין לא מאמין שהעברתי את מלחמת לבנון השניה בלי לכתוב שום פוסט... בכל מקרה, יש לי מצבור חדש של סיפורים מצחיקים מההוואי המדורי והיחידתי ולמרות שלא כולם מכילים בחורות שנעלבות ממני הם די משעשעים...

נכתב על ידי Anni3, 23/10/2006 22:12, בקטגוריות עדכון מצב אישי
2 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע
תגובה אחרונה של ג'ורג' ב-25/10/2006 11:51

אני, היא, החברה שלה והעלבות טלפוניות

הקול שאליו התעוררתם לפני כמה ימים איפשהו בסביבות אחת-עשרה בלילה היה הקול של שבירת שיא. כן, אני שברתי עוד שיא (מוצלח שכזה, תמיד הייתי). לאחר שלא הסתדר עם המסוממת, לא הלך עם הרקדנית הפסימיסטית, לא צלח עם הבת הפרפקציוניסטית וגם את קוראת הבלוג המושבעת הצלחתי להעליב, הגיע תורה של החיפאית...

הכל התחיל בחתונה של בחור מהמדור. לאחר כוס של ויסקי, ישבתי מרוצה מעצמי סביב השולחן עם שאר הצעירים מהמדור כשלפתע הפתיעה אותי אחת הבחורות מהמדור "אני רוצה לסדר לך חברה שלי". בכל מצב אחר הייתי מסתובב אחרונית לוודא שהיא מדברת אליי, אבל אנחנו היינו השולחן הזה- תמיד יש אחד כזה- שנמצא על רחבת הריקודים (מה שאמר שעד סוף הלילה לא נותרו יותר מדי אנשים שלא ניסו להרקיד אותנו...).

כמה דקות לאחר מכן, לאחר שקצת התפזרו האנשים, התיישבתי ליד אותה בחורה והתחלתי לברר פרטים- להפתעתי הסתבר שהבחורה שאותה רוצים לסדר לי היא על תקן "חברה ממש ממש טובה". בנוסף היא בת 20, מש"קית חינוך (איך יכול להיות רע?!), משתחררת בקרוב ותטוס לדרום אמריקה לטיול. עוד, היה לה חבר שלוש שנים אבל היא נטולת-חבר כבר בערך שנה.

יום למחרת החברה מהמדור כבר אישרה את התהליך עם הצד הנשי והיא נתנה אור ירוק- אפשר היה לתת לי את המספר שלה.

עברו כמה ימים עד שהרמתי טלפון- הייתי צריך לברר עוד כמה פרטים עם החברה מהמדור וזו היתה מחוץ ליחידה במשך יומיים, ואת היום השלישי והרביעי העברתי בעיקר בלהיות צרוד ומשתעל. ביום שבת בערב, לעומת זאת, הרמתי אליה טלפון.

השיחה נידונה לכשלון עוד בשניה הראשונה- היא התעקשה להמשיך לדבר ("זה בסדר, דבר") למרות שהיא ישבה בפאב עם זוג חברים ושמעה רק חצאי מילים ממה שאמרתי. אני לא בטוח מה היה, אם היה יוצא משהו לולא היא היתה שומעת אותי רע באותה שיחת טלפון, אבל להיעלב היא לא היתה נעלבת...

במהלך השיחה נטתי לציניות מוגזמת ואמרתי לה שנראה לי שהחברה המשותפת שלנו כנראה "מרחמת עליי", מכיוון שהיא מענה לשמוע "עליי" ושמעה "עלייך" קיבלתי תשובה קרירה "לא, אני לא חושבת שהיא מרחמת עליי". למרות שניסיתי, מיד אחרי, לתקן את עצמי עם "לא, אמרתי 'עליי'", היא לא שמעה את זה גם ולכן כעבור חמש דקות היא חתמה את השיחה עם ההבטחה שנועדה לא להיות מקויימת, בידיעת שני הצדדים, "טוב, אני כבר אטלפן אליך מחר".

בוקר למחרת אספתי את המגשרת מתחנת הרכבת ונסענו לאיזה אירוע צה"לי מיותר שכלל זקנים וסיפורי מלחמה. בדרך היא פצחה "הבנתי שלא הלך משהו אתמול עם ____", וכל מה שנותר לי היה להסכים. היא המשיכה ואמרה ש___ נעלבה ואני מיד הבנתי ממה.

מכאן כל שנותר היה לי הוא להעביר מסר של פיוס ושלום עולמי דרך החברה מהמדור בחזרה לחברה שלה- כבר לא יצא מזה כלום ולראייה השיחה שהובטחה לי לא קויימה.

אני צריך להעביר קורסים...

נכתב על ידי Anni3, 23/10/2006 22:07
0 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע

בלוגים קרובים בר קבועים הוסף לקבועים שלי שלח המלצה לחבר הפורום משלוח תמונות לסלולר לינק ישיר לכאן דף כניסה
Chronicles You've been here before