שרת החינוך ומצב ההשכלה

כאשר נותנים לאישה כמו לימור לבנת לנהל את משרד החינוך רצוי לבדוק מה התוצר המרכזי של המדינה בה נתת לגברת לבנת לנהל את המשרד הזה. במדינה כמו ישראל, שאחוז נכבד מהתוצרת שלה היא תעשיות הידע שר החינוך הוא לא ראש של מנגנון נורא חשוב והכרחי אלא ראש המשרד הכי חשוב שיש במדינה, שכן כל שכבת גיל שנפגעת ממדיניות כושלת של משרד החינוך היא פגיעה קשה מאוד בתוצר של מדינת ישראל (והתוצר הזה, דרך אגב, הוא מה שמחזיק את הכלכלה של המדינה זאת ואת היכולות הצבאיות שלנו במישרין ובעקיפין).

העובדה שלימור לבנת פנתה ליולי תמיר מהעבודה והציעה לה לחבור יחד נגד קדימה ממש לא הפתיעה- טקטיקה לוזרית ראשונה במעלה, אבל העובדה שהטקטיקה לניגוח קדימה היתה להישען על עניין שפעת העופות וההתנהלות הדפוקה של הממשלה נגדה, זו כבר חוצפה(!) וכמו שיולי תמיר השכילה לומר לה- לא רק שאין לה מושג בשפעת העופות זה ניצול ציני של האסון הזה. אבל מה אכפת ללימור לבנת, עוד כמה ימים היא אשכרה תצטרך לשבת באופזיציה ולעשות פעילות פרלמנטרית "זולה" כמו לחוקק חוקים במקום לצרוח בקולי קולות שמצב ההשכלה בארץ הוא לא טוב (ולהסתכל מהר ימינה ושמאלה לראות את מי אפשר להאשים בכך, אחרי שנים מספר בתפקיד השרה).

לשר החינוך הבא ישנה הרבה עבודה- שיקום מערכת החינוך של מדינת ישראל היא לא מטרה פשוטה, בטח ובטח לא אחרי המהומה של שרת החינוך נגד המורים. יש המון מה לתקן במערכת החינוך ולצערו של המשרד הזה ההשפעה של הפעולות שלו נראית מיד ובכל מקום: בעלייה באלימות המילולית, בעבירות הקטנות, בעבירות הפליליות החמורות, במוטיבציה לשירות, בתוצר הלאומי ועוד ועוד- קל מדי לבחון את פעילות משרד החינוך, השפעתו היא בכל.

את ההשפעה של לימור לבנת על התוצר אפשר לראות הכי טוב כאשר אתה יושב באוניברסיטה בתור סטודנט: מספר הסטודנטים שהאוניברסיטאות יכולות לקבל נמצא בירידה, הרמה של המתקבלים (לא הסכם, אלא אשכרה הרמה שלהם) בירידה מתמדת (תשאלו את המרצים), קורסים נסגרים, חוגים נסגרים, ההשקעות החיצוניות נעלמות להן, המוחות כמעט כולם בורחים לעשות את הדוקטורטים (ונשארים שם) בחו"ל, עידוד היזמות - בכי רע, ההשקעה בסטודנט כפי שהיא מתבטאת בשעות מעבדה, בהקלה במיסים מסוימים ופטורים נמוכה בצורה מעוררת רחמים ומספר הסטודנטים הזרים שמגיעים ללמוד פה מצחיק.

מערכת ההשכלה הגבוהה שהיא הקופסה השחורה אלא מכניסים בחור צעיר וממנה יוצא אזרח פרודקטיבי שאפשר לקחת ממנו מיסים, במשבר רציני שכמעט והיא לא שרדה אותו ולראייה ענן ה"שכר לימוד דיפרציאלי" החל להתגבש מעל לראשינו דווקא בתקופתה של לבנת.

עוד כמה ימים יתחלף לנו השר אבל מה שחשוב זה שנזכה לראות את לימור לבנת, האופורטוניסטית, נובחת על בימת הכנסת, כמו שהיא נבחה נגד ראש הממשלה ברק. אחרי פעילות כל כך ירודה לאורך כל כך הרבה זמן במשרד החשוב במדינה אני מציע לשרה להתפטר וללכת לעשות מה שהיא באמת טובה בו- פרסומאות (זוהי לפחות הכשרתה...).

רשימת העבירות והחשדות כנגד נבחרי הציבור שלנו

עב"ס (מהתגובות, לשלושה מכם שקוראים אותן) שלח לי את הלינק שלמטה. מהיכרות עם כותב הכתבה אני רק מציע לפנות הצידה את כל הדברים שהם לא לגמרי אובייקטיבים ולהתרכז רק בעובדות היבשות שמוצגות בכתבה- הן חמורות מספיק, מעניינות מאוד ומספקות המון חומר למחשבה.

http://elections.nana10.co.il//Category/?CategoryID=10363

רינה מצליח, בנימין נתניהו וכתבת תחקיר.

אתם יודעים מה, הוא צודק! מספיק כבר עם ההצדקות המעצבנת הזאת שבאה מעמדה שניזונה מהתקשורת עצמה. הציבור בישראל הוא כמו עיוור צבעים שמתווכח על כך שלמשקפיים שלו אין אברציות. כמו אימא שלי, גם התגובות לכתבה הזו בוואלה! עיצבנו אותי. איך אפשר שלא לשים לב למגמתיות שבה בנימין נתניהו מוצג בתקשורת, איך אפשר היה שלא להתעצבן לנוכח האליטיזם המעצבן של רינה מצליח וכתבת הפרופיל האובר-מגה-מגמתית שלה. הציניות בקולה, ההתעלמות הכמעט מוחלטת מהשגיו של נתניהו וההידבקות לכל הגועל נפש שהתקשורת דאגה לטפח בזמן שלטונו (שרה והנעליים למשל...) אפפו את כל כתבת הפרופיל הזאת שעשתה, פשוטו כמשמעו, רצח אופי לבנימין נתניהו.

לרינה מצליח יש חוצפה, יוהרה ובטחון עצמי מופרז. מפליא הדבר שהיא עוד מעיזה להעביר ביקורת על יאנה מ"השגריר" בדיוק על אותו ביטחון עצמי מופרז.

לפאנל המכובד של מהדורת חדשות סופ"ש של ערוץ 2 לא היה מה להגיד לאותו סופר (שאת שמו אני לא זוכר) שהתארח באולפן ונקט עמדה קצת פחות מקובלת תקשורתית. אז אמנון אברמוביץ' ניגח אותו קצת ואראל'ה ניסה גם הוא קצת ואפילו רינה מצליח ניסתה את כוחה בלהגן על כתבת הפרופיל המעצבנת שלה, אבל אי אפשר היה להתעלם מהעבודה שאנשי התקשורת סימנו את נתניהו בתור מטרה (וזה לא משנה למה הם סימנו אותו כך) לפני הרבה זמן והם לא מפסיקים לירות לעברו.

לגברת מצליח יש הרבה חוצפה לקחת ראש ממשלה לשעבר, לוחם בסיירת, שגריר באו"ם, שר אוצר שאחראי להצלת המשק מאחד המשברים הגדולים שלו ואדם (מה לעשות) אינטיליגנטי כמו נתניהו ולגמד את כל אלו עם "טריקים ושטיקים". מי היא בכלל רינה מצליח שאם לא הפן בשיער שלה מלפני כמה שנים, באמת שאף אחד לא היה סופר אותה.

יש דרך לעשות כתבת פרופיל למועמד לראשות ממשלה והכתבה של רינה ממש, אבל ממש, לא הלכה בדרך הזו.

(אגב, אני ממש לא תומך בבנימין נתניהו ואני לא מסכים עם כמעט שום דיעה שלו)

http://news.walla.co.il/?w=//877322

סלוגן בחירות חדש
אני חושב שהסלוגן "אין דין. יש דיין" של עוזי דיין צריך להיות מוחלף ב"אין דין. יש עוזי"- זה נראה לי קליט יותר.שמור   בטל

לא מסוגלים לנהל תקציב

אני לא רוצה ללכלך או משהו אבל אם מפלגת העבודה לא הצליחה לנהל את תקציב פרסום הבחירות שלה בצורה כזו שהוא לא יגמר תשעה ימים(!) לפני הבחירות, למה שאני אצביע להם לנהל את המדינה כולה?!

שפעת העופות

זהו, אז עכשיו גם במדינתנו הקטנה יש צרות וסוף כל סוף אנחנו יכולים להזדהות עם שאר העולם- גם לנו יש עופות עם נזלת.

מרוב התרגשות שאנחנו על המפית ונשארים על המפית, התקשורת שכחה להתאפס מה המסר שהיא מעבירה לציבור וכך מהדורת החדשות של סוף השבוע התחלקה לשניים: בחלק הראשון הסבירו לנו ששפעת העופות לא פוגעת בבני אדם (עובדים זרים מתאילנד הם לא בני אדם) ואין שום סיבה לפחד מלאכול עופות (רק תדאגו לכבס אותם. ככה בשביל הטעם- זה טעים יותר ככה. באמת אין שום סיבה לפחד), בחלק השני ערד ניר הזכיר לנו את מיליוני האנשים שמתו ממחלת השפעת הספרדית בתקופת מלחמת העולם הראשונה.

אני לא מעוניין שינסו להרגיע אותי עד כדי שאננות עם "אין סכנה כלל" וגם לא שהביצים שלי ישקשקו ככה שהשכנים יעירו לי על רעש במקום לשכנים שמשפצים את הדירה למטה עם מקדחת אוויר, עם "השפעת הספרדית". אני בסך הכל מעוניין שהם ינהלו את המכה הזו בדרך מכובדת.

אבו-מאזן, היטלר, מילושוביץ וסטאלין נפגשים בגן-עדן

עוד 20 שנה בגן-עדן: אבו-מאזן המפוחד ניגש לשולחן האנטי-כריסטוסים ופונה:

-" מה, אין פה אף ישראלי אחד? איפה שרון, אולמרט, שאול מופז או אחד מאלופי הפיקוד?"

היטלר(צוחק בהתנשאות): "לא, הם יושבים בשולחן אחר"

אבו-מאזן (שואל את כל יושבי השולחן):" למה בשולחן אחר?"

מילושוביץ:" מישהו מהם טבח באוכלוסית מיעוט אתנית, הוליך אותם לקברי אחים וירה במשפחות שלמות?"

אבו-מאזן:"לא ממש... אבל..."

היטלר: "הם המיתו את כל יושבי הגדה או עזה בגז או עשו עליהם ניסויים?"

אבו-מאזן: "לא..."

סטאלין: "הם שלחו את השב"כ לחסל עשרות אלפים מכם ביריה בראש?"

אבו-מאזן:"לא, אבל הם נכנסו עם טנקים לשחרר קבוצה של טרוריסטים שרצחו שר בממשלתם, וכל זאת בלי להודיע לי על זה מראש. הם הצליחו לעשות זאת, הפאשיסטים, בלי שאף אזרח פלשטיני יפגע!!!"

כולם ביחד: "חמור מאוד... פשוט פשע נגד האנושות"

הפעולה ביריחו

הפעולה ביריחו היתה פעולה שתוכננה כבר הרבה מאוד זמן ותוכננה בקפידה אולם למרות התכנון המרשים שלה והמראה התקופני שלה היא נכפתה עלינו- נכפתה עלינו על ידי האמריקאים והבריטים שהתכוונו לעזוב את כלא יריחו, נכפתה עלינו על ידי החמאס שתיכנן לשחרר את רוצחי השר זאבי בניגוד להסכמים עם ישראל ונכפתה עלינו על ידי אזלת ידו של אבו מאזן לשלוט בחוליגנים שהוא מכנה ממשלתו.

לאחר שנגמרה הפעולה המתוקתקת ואף בזמן שהיא נוהלה היטב שניים מן הדברים הצפויים ביותר אכן קרו. הראשון הוא שלמישהו בכנסת כבר היה מה להגיד. האדם הראשון שניגש לדוכן הדוברים היה אחמד טיבי שבהצגה פאטתית להחריד ניסה למנוע את הפעולה הצבאית ולשכנע את ישראל לתת לאבו-מאזן להתנהל מול החמאס בנושא רוצחי השר. הדובר השני (או הדוברים) היו כמובן מפלגות השמאל הגדולות שהאשימו את אולמרט בספין תקשורתי- מילה שלא שמענו אותה הרבה עד לפני שלוש שנים ומאז כל דבר קטן שמישהו עושה מכונה בעזרתה.

ספין תקשורתי... אוקי. האשמה הזו שקולה להאשמה הטיפשית שבוש נכנס לעיראק בשביל הנפט.

הדבר השני שהיה צפוי שיקרה הוא שמישהו מהצד השני יעז להאשים אותנו בפעילות חמורה הרבה יותר מזו שבוצעה ואכן אבו מאזן קרא "פשעים חמורים נגד העם הפלשטיני". לא פחות ולא יותר מפשעים חמורים...

איך שורפים את הכרטיס הטוב ביותר לכנסת

מפלגת שינוי שרפה את אחד הכרטיסים הטובים ביותר שניתנו אי-פעם למפלגה לכנסת. הכרטיס החילוני האנטי-דתי, כרטיס שהנפקתו לקחה שנים- שנים של גניבת כספים ל"מעיין החינוך החרדי", שנים של התעצמות כספי ה"פרוטקשיין" שנקראים גם הכשר רבני, שנים שבהם ש"ס ביססה לעצמה מערכת חינוך עצמאית לחלוטין שמחנכת לבורות וחוסר פרודקטיביות. הרבה זמן לקח לש"ס למקם את עצמה בדיוק איפה שהיא רצתה- אבן מאזניים שמכריעה הכרעות הרות גורל במדינה. אבל לגורל ולש"ס לא היה שום דבר במשותף, הם קבעו את מהלך העניינים ועבור הקביעה הזו הם דרשו כסף.

כאשר שינוי הגיעו עם חצוצרות ודגלים הם הבטיחו להסיר את המשקולת שהחילוני ממעמד הביניים במדינה נאלץ לסחוב במשך כל כך הרבה זמן, ההבטחות היו בשמיים. בפועל לא קרה הרבה.

ארבע שנים מאוחר יותר ואפילו לחילוניים נמאס לשמוע על הבטחות נגד חרדים, איכשהו שינוי לקחה את כרטיס האנטי-חרדי ושרפה אותו קליל ויעבור עוד הרבה זמן עד שעוד מפלגה תקום ותבטיח לשחרר את החבל שהחרדים קושרים בעזרתו את ידיהם של החילונים.

לפחות עוד ארבע שנים יעברו עד שהכוח החרדי יושבת מחדש, ארבע שנים בהם עשרות הילדים של החרדים ימשיכו לקבל קצבה בגובה עולה עם מספר הילדים, עוד ילדים יתחנכו למקצועות כמו מוהל וקצב, עוד חרדים יקבלו תקציב סטודנט שגבוה יותר ממה שמקבל הסטודנט החילוני, גני הילדים של ש"ס ימשיכו לפרוח ויספקו ארוחות חמות מכספים שהיו אמורים להגיע לכולנו, עוד נישואים אזרחיים יבוטלו ועוד כסף יזרום למערכת חינוך סוג ב' שמחנכת את ילדיה לתורה, תושב"ע וכו' ולא משקיעה שעות מינימליות במתמטיקה, אנגלית ומדע.

זה למה אני עצבני על שינוי.

מה ההבדל בין תעמולת בחירות לפרסומות?

תשדירי הבחירות הן טעות דמוקרטית- מדובר בשבועיים של דיבורים ולא של מעשים ואף אם מפלגה א' משמיצה את מפלגה ב' על מעשיה בארבע השנים של חלפו, לא מדובר בו בדיבייט אמיתי בין שתי המפלגות, כזה שלמשל אמור להתקיים במהלכה של הקדנציה, אלא מדובר בו בהתנצחות של קופירייטרים. התוכן מפנה את הבמה לאומנות הצגת התוכן. הדיון האמיתי מפנה את מקומו לססמאות בחירות, הבטחות חסרות שחר וגידופים כנגד המתחרה.

כל הקמפיינים האלה לא היו ממש מפריעים לי אילולא הייתי יודע שיש מספיק אנשים במדינה שלא רק שמשתכנעים מהקמפיינים האלה אלא שרוכשים לעצמם דיעה פוליטית, ואפילו אחת מוצקה, מהשבועיים האלה. אנשים שלפני שתעמולת הבחירות התחילה לא הצליחו לזכור את שמות המתמודדים הראשיים פתאום מגנים בחירוף נפש על המפלגה שהמקפיין שלה דיבר אליו הכי הרבה.

איכשהו תעמולת הבחירות מקבלת, ולא בצדק, מעמד של יותר מפרסומות (או פרומואים). כן, אותן פרסומות שאנחנו קמים במהלכן לשירותים או על מנת לחמם את האוכל ולא טורחים להשתכנע אף בקצת, ולו בשל העובדה שאנחנו יודעים שזה "פרסומות" (שאני אשתכנע מפרסומות?!- מה אני מפגר?!) משום מה מוצאות את עצמן במעמד נמוך יותר מזה של תעמולת הבחירות שהיא פרסומת אחת ארוכה לכל דבר ועניין.

במהלך ארבע השנים אחרי תעמולת הבחירות מרבית האנשים יחזרו לא לקרוא עיתונים, לא לראות מהדורות חדשות, לא להאזין לרדיו, לא להביע את דעתם הפוליטית שתחדול מלהתקיים ולא לשמוע את דעתם של אחרים. אבל למשך שבועיים כולנו קיבלנו את ההרגשה שאנחנו ממלאים את חובותינו וזכותינו הדמוקרטית.