רישיון צבאי לרכב

להשיג רישיון צבאי זה נורא פשוט, על מנת שתוכל לבצע את הנסיעות על הרכב הצבאי הדרושות על מנת שתוכל להחתים את כולם העולם ואשתו עליהן, דרוש לך קודם לכן טופס אישור נסיעה זמני עליו צריכים לחתום המפקד שלך (שאמור לתת גם נימוקים), סגן הרמ"ח אשר צריך לאשר את המפקד ובנוסף צריך גם צילום רישיון, היסטורית תאונות, הצהרה שלך על בריאותך וחתימת מפקד הבסיס. האישור הזה פג תוקפו לאחר חודש ולכן אם נסיעות "המבחן" שלך עורכות כמה חודשים אז אתה צריך למלא את הטופס הזה, עם כל החתימות הכרוכות בו, מספר פעמים השווה למספר החודשים.

בנוסף, כאמור, לאחר כל נסיעה צריך להתרוצץ עם טופס אשר עליו צריכים לחתום שלושה גורמים שונים שמאשרים שעשית את הנסיעה. ישנן שלוש נסיעות כאלו...

אוי ויי...

אני רוצה לספר לכם על היום שלי

אני רוצה לספר לכם על היום שלי כי ניתן ללמוד ממנו הרבה כיצד לנצל את מוחו של מהנדס צעיר ואנרגטי בצורה הטובה ביותר.

אני קם בשש על מנת לתפוס את הרכבת של שבע והתחנה של זו נמצאית רק חמש דקות נסיעה ממני. אני מבזבז את רוב זמני בלהכין את התיק האזרחי שלי ליחידה ולעלות על מדים, לוקח הרבה זמן להתארגן על א', בודאות יותר זמן מאשר ללבוש עליך משהו אזרחי.

אני מגיע ליחידה בערך ברבע לשמונה, אחרי כ25 דקות של נסיעה ברכבת ועוד 20 דקות של הליכה (אני לא עולה על אוטובוסים). רק קצת לפני שבלוטות הזיעה שלי נפתחות אני מגיע לשירותים היכן שאני אמור בעתיד לעבוד. לוקח כרבע שעה להתארגן חזרה על אזרחי על מנת שאפשר יהיה לנוע בנינוחות בהמשכו של היום.

לאחר שעליתי על אזרחי אני צריך להתחיל להעסיק את עצמי, אז היום לקחתי ספר שהבאתי איתי והלכתי לקרוא. אמנם היתה לי שיחה של 20 דקות עם מישהי לגבי עתיד אפשרי תחתיה אבל חוץ מזה הדבר היחיד שעשיתי היה לקרוא את הספר. לקראת שתים-עשרה החזרתי את הספר לתיק והלכתי לאכול צהריים עם אחד המחויילים הטריים.

חצי שעה לאחר מכן כבר הייתי בחדרה של הפקידה, נובר בנבכי המערכת ושואל שאלות וידוא כמו 'אני צריך להיות פה לפחות 5 שעות נכון?'

כאשר עברו 5 שעות משעת הכניסה המדוייקת שלי אני הייתי בדרכי החוצה. היה יום פורה מאוד.

למה אין לי סקס?

'internet is a place where you download porn and bitch about movies'- אני לא זוכר את ההגיג הגאוני הזה באופן מדויק, אבל הוא לקוח מפי הולדן, הלא הוא בן אפלק אשר אמר משפט זה ב"ג'יי אנד סיילנט בוב סטרייק באק". המשפט הזה מתמצת בצורה נפלאה את תרבות האינטרנט הכלל עולמית ובאופן מאוד מדויק את תרבות ישרא-בלוג, איפה שכל בלוג מושתת סקס זוכה להתעניינות יוצאת מגדר הרגיל.

פולחן הזנות הזאת, כמו שאני קורא לו, מורכב בדרך כלל מחבורה ילדים עם בגרות מינית של גיל ברית-מילה אשר מתענגים על הצצות נרחבות אל תוך חייה של אנונימית (בדרך כלל זו בחורה) אשר חושפת, כביכול, קטעים פיקנטיים מחייה או חייה הבדויים. אלו מקבלים הצצה אל תוך מוחה של נימפומנית והיא מקבלת הרבה תגובות, בדרך כלל אוהדות שהרי זהו הסוג היחיד של תגובות אשר ימשיך להניע את המערכת.

לפולחן הזנות יש סממן אחד מאוד בולט, המשתתפים בו מזכים בהערצה גמורה את שליחת-הסקס ונותנים גושפנקא לכל אקט א-מוסרי שהיא מחוללת או מתכוונת לחולל. המשתתפים לא מסתירים את אהדתם הכנה לכל פעולה שהיא שיוצרת פוסט על סקס ואין זה משנה אם אף אחד מהם לא היה רוצה להיות מעורב במישרין או בעקיפין באותו פוסט. אלילת הסקס הוירטואלית זוכה למדנט גמור לבצע דברים שהמשתתפים לא היו מעוניינים בבית ספרם אבל בהחלט מעוניינים לקרוא עליהם. כאשר זה רחוק מהבית זה בסדר.

סקס זה דבר נפלא (אבל אל תשכחו שהוא מהשטן) ואינטרנט גם הוא דבר נפלא (הוא לא באמת מהשטן, זה סתם שטויות מה שאומרים לכם). סקס באינטרנט או אינטרנט-סקס ואפילו אינטרנט בסקס לחנונים ביותר שביניכם, גם הם דברים נפלאים. החשיפה שהאינטרנט נתן לסקס פרצה הרבה מחסומים רגשיים אצל הרבה אנשים, לימדה אותם שזה בסדר והם לא שונים מאנשים אחרים, לימדה אותם איך לעשות ומה לעשות ואפילו סיפקה להם תמונות, מצגות וסרטים...

אבל הבלוגים... זו כבר תופעה אחרת לגמרי. הם אינם מספקים תמונות שנועדו לאונן למראם ,הם אינם באים לתת חוות דעת מקצועית או סמי-מקצועית, בכל מקרה אמיתית, לעניין זה או אחר הקשור לסקס... זה זבל, זבל שנועד לעורר את העניין הפרימיטיבי ביותר אצל הפרימיטיביים ביותר. זבל שנועד לזכות בהערצה סמויה בקרב אלו שלא בטוח יודעים לאיית הערצה אך בטוח יגדלו ויתבגרו וינטשו בעוד אלת הסקס תמשיך להזין את המערכת בזבל סקס-רילייטד ולהינות מתמיכה וירטואלית.

אז... האם הבלוג הזה אי פעם יכיל תכנים מסוג זה למכביר?!- לא! למה? כי כאשר אחשוק בהעניינות הגורפת של בני ה14-16 אני אפרסם קטעים נבחרים של "השמינייה" או "הכיתה המעופפת" כדי שכולנו נוכל להביע את דעתינו המלומדת על הסדרות הנפלאות הללו.

אז מי ראה את מופע הסטאנד-אפ של אדי איזהרד?

-' אתה לא חושב ששמנו את המופע של אדי איזהרד קצת מאוחר מדי?'

-' לא, לא... ארבע לפנות בוקר זה זמן מצויין לראות טלויזיה!'

-' אבל אפילו נהגי המשאיות לא מתועררים בשעות האלה, החקלאים עדיין מנמנמים, השעון אפילו לא מקיץ...'

-' על מה אתה מדבר, ארבע לפנות בוקר זו שעת עומס טלויזיונית, אתה תראה כמה אנשים יראו את המופע'

אז האמת היא שאף אחד לא ראה את המופע של אדי איזהרד ששודר באמצע הלילה של יום הבחירות ב'יס'. ככה מקדמים פיסות אומנות טלויזיוניות בארץ. זה מזכיר לי כאשר ערוץ 2 קבר את הסדרה המצחיקה ביותר בארה"ב- סקראבס- ביום ראשון באיזור חצות ואז הוריד אותה כי היו לה אחוזי רייטינג נמוכים, או את "תיקים באפילה" שציבור התיכוניסטים (שהוא הציבור לו פנתה התוכנית) היה צריך להחזיק את עצמו עד שעות מאוחרות בשביל להינות מסדרה זו.

בארץ יש כשרון לא מבוטל להרוס דברים טלויזיונים יפים ולשים פרסומות של יגאל עדיקא במקום.

שיחה על חוף הים עם האקסית (אוירה דכאונית)

' נו, אז עכשיו יש לך זמן למצוא חברה' אמרה לי האקסית, בפגישת המחזור הראשונה שלנו לאחר שנתיים שאנחנו פרודים. את השיחה ניהלנו על חוף הים של חיפה ובדרך מחיפה לנתניה (שם הורדתי אותה בתחנה המרכזית). 'כן, כי זה מה שבאמת היה חסר לי, זמן למצוא חברה' עניתי לה בציניות וניסיתי להסביר לה שהיא מתחילה להזכיר לי את אימא שלי עם השטויות שלה- אני לא צריך לפנות זמן לחברה ואני לא זמן למצוא אחת. למצוא חברה לוקח כמה שניות ולפנות זמן לחברה יעשה רק לאחר שהיא תימצא.

מה פתאום האקסית שלי דואגת לי ברמת החברה זו כבר שאלה אחרת. אולי זו העובדה שלה יש חבר עכשיו ואולי זו בעצם העובדה שקצת מפריע לה שדחיתי הצעות לחזור אליה אולם לא מפני שהיתה לי חברה, אלא סתם כי לא רציתי.

יש לאנשים סביבי דרכים נורא מוזרות לעזור לי- פשוט על ידי געירה ממושכת, הערות ציניות והבהרות סרקסטיות.

משום מה בדרך הביתה היא אף העלתה פיסת נוסטלגיה: החופש הגדול שבו היא בילתה אצלי בחיפה. למרות שזה היה רק שבוע, אני מבין אותה למה בראשה זה מצטייר בתור חודש שלם. עם כל החרא שהיא המשיכה לאכול בבית, השבוע הזה בחיפה, מנותקת מהכל ונמצאית רק איתי, היה בשבילה חופש אמיתי, חופש שאני סיפקתי (אני והדירה). למה היא הזכירה את זה, אין לי מושג, אבל ההזכר של התקופה הזו עשה גם לי רגשי ואמנם אני לא מתגעגע אליה אבל אני כן מתגעגע להרגשה.

מאיזושהי סיבה היא הזכירה הרבה דברים בהתייחסות אלינו. היא הזכירה את זה שאהבתי ללכת עם אימא לי על שפת הים, היא הזכירה את הפעם שאימא שלי צעקה על עתודה אקדמאית שהם שכחו להעביר לי את הכסף (סיפור מצחיק וכואב כשלעצמו) ואף הזכירה את העבודה שהיא לקחה כדורים נגד דכאון מיד אחרי שנפרדנו. עם כל ההזכרים האלה לא הבנתי למה היא כל כך דואגת לי שתהיה לי חברה...

עולה בראשי השאלה למה לעזאזל אני מפרסם כל כך הרבה פוסטים על אותה בחורה... כנראה שהזמן שביליתי איתה וכאשר אני יודע מה הזמן הזה עשה לי ולה, הוא באמת מגדיר את אחת התקופות היותר חשובות באישיות שלי ואותו בתור אחד האישיים היותר חשובים בחיי.

(שוב יצא לי פוסט דכאוני... אל תקפצו מחלונות או משהו...)

פסיכולוגיה צריכה להיחרב

ביממה האחרונה שכללית את ארסנל הדרכים לפגוע בפסיכולוג שהרס לי את התוכניות לשנה ואולי השנתיים הקרובות. אני יצירתי הרבה יותר עכשיו ומוכן לצאת ולזרוע הרס כל דרכי אל ביתו ואז לפגוע בו בדרכים שהוא לא ידע שקיימות.

דיברתי עם מושון בטלפון, ניסיתי לשאול את דעתו לכל העניין הזה כי כל שאר האנשים שאני מכיר יודעים רק להעביר עליי ביקורת (חוץ מזיו, גם איתו שיחררתי קצת מהלחץ)- זה הכי קל. מושון אמר לי דבר אחד שהיה אמור לעודד אותי אבל ביאס אותי לאללה, הוא אמר לי "אם יש מישהו שיודע להוציא את עצמו מהמצבים האלה זה אתה". אני אפילו לא אנסה להצתנע ואומר כבר עכשיו שזה נכון, אני יודע להתיר סבכים שנגמרו על ידי פונקציונריים בדרכים מעוררות השתהות ופליאה אפילו מצידי. מה שביאס אותי היא העובדה שבעבר התרות הקשרים האלה, היה להן מחיר ועכשיו כאשר ההתרות האלו צריכות להיעשות בתוך היחידה בה אני נשאר, עם אנשים איתם אני אמור לעבוד, המצב בעייתי הרבה יותר. אי אפשר לעצבן את המפקד, לעקוף סמכויות, לשנע קוואנטות של מידע מפונקציונר אחד לשני ואי אפשר לקדוח בנקודות תורפה- הכל צריך לעשות בהבנה, הסכמה, נכונות ובמהירות.

ככה לא בונים חומה, מאיפה שאני בא :)

בכל מקרה, השיחה עם מושון עזרה טיפה למורל, אחרי שכולם דאגו כבר להבהיר לי שאני חכמולוג ושלא הייתי צריך להתחכם עם הפסיכולוג, במקום פשוט להבין שלא התחכמתי בכלל אלא פשוט דיברתי איתו מחוץ לכללי המשחק הזה שנקרא "מבדקי קצונה", השיחה איתו היתה רגועה יותר והוא הבין טוב מאוד מה באמת קרה שם ולא גער בי בציניות שאני צריך לזרום עם המערכת.

היו לי כמה קיימים שעוד חשבתי שמשהו לא בסדר איתי, שתמיד איכשהו אני נדפק מפני שאני לא מסוגל לשחק את המשחק של המערכת, שאני לא מסוגל שלא ללכת בדרך האידיוטית שהמערכת רוצה, אולם נפל לי האסימון שזו הדרך היחידה להגיע לפסגה האמיתית- לפרוץ את גבולות המערכת לחלוטין, כי אם אני אמשיך לשחק את המשחקים בכל מצב, עם כל בן אדם אני אגיע להיות עוד פונקציונר סומא באפילה.

אחד באפריל

היום הראשון באפריל. זה היום שבו כל החוכמולוגים חושבים שהם ממש מצחיקים ומשלמים על זה במשך שנה שלמה לאחר מכן. אני קורא לכל אותם אדיוטים שמרגישים דחף בלתי נשלט לבשר לי על שטויות, להודיע לי הודעות מפוברקות ולגרום לי להתרגש יתר על המידה או להתעצבן יתר על המידה, לחדול ממלאכת התכנון השטנית הזאת כבר עכשיו או שאשלח בכם את מרכבות הזעם שלי לאורכה של כל השנה הקרובה. היזהרו יש לי את האמצעים.

בשר חתול לארוחת בוקר

חשבתי שאני קם לשדך את החתולה שלהם עם אקדח סיכות ואז לגלח אותה, לערום לה את השערות המגולחות בערימה קטנה ולהצית אותם מול עיניה... הכל רק שתפסיק לעשות רעש ואוכל לזכות בכמה שעות רצופות של שינה טובה...

ביום חמישי, מכיוון שהייתי צריך להופיע ביום שישי בשמונה בבוקר בדירה על מנת לפתוח לסבלים את הדלת, התרסקתי (יש לי בגרות בתרגום...) אצל חברים, לא לפני שיצאנו כמיטב המסורת לפאב והורדנו כמה בירות ואפילו המבורגר אנטריקוט שהיה ל-בנים. הברמן היה ממש נחמד ודאג לשלומינו כל הזמן, ממש עבד בשביל הטיפ שלו והרגשתי שאולי מוטב לעדכן אותו שהוא יזכה ממני לאותו טיפ חוצפני של 10% שכל מלצר שלא קיבל, מקבל ויקבל אי פעם בעבור כל שירות שהוא מעל רמת הסביר. חבל שלקראת הסוף לקח לו, או למלצרים כולם, חצי שעה על מנת להביא לי כוס מים. יכול להיות שזה היה לוקח יותר אולם כבר רצינו ללכת אז ויתרתי על כוס המים.

הוא עדיין קיבל את ה10% שלו...

בדירה, מרוב עייפות, כבר דאגתי לשפוך להם קצת קפה על השולחן אבל בעיקר לדבר שטויות, מצב כפית התחיל להראות סימני חיים והחלטנו שהגיע הזמן, באמת, ללכת לישון. הספה היתה ממש נוחה אולם החתולה הזונה שלהם אכלה כל הלילה והפריעה לישון באופן רציף, חשבתי לגשת לאוטו, להוציא את הגרזן ולהכין לחברים שלי בשר-חתול לארוחת בוקר, לאות תודה על האירוח.

חתולים הם עורכי הדין של השטן...

בין שתי פקידות מהממות

היא הבת של אחת הזמרות המפורסמות בארץ אבל אני מכיר אותה בתור אחת הפונקציונריות אצלינו ביחידה וביום חמישי האחרון ביליתי בחדר ממנו הוא פועלת מרבית היום, בעוד שחיכיתי לשיחה עם פונקציונר אחר. היא עשתה כמה טלפונים וחתמה לאנשים על כמה טפסים אבל אני אזכור אותה בעיקר בגלל המשפט 'אני לא מבדילה בין החנונים' שבא בתגובה לשאלתי האם היא לא יודעת מהו פרוייקט 'ברקים' שזהו פרוייקט שהיא שאלה אותי לגביו האם הוא דומה לתלפיות (לא).

לאחר שסיימתי את המפגש איתה והפונקציונר הראשי התפנה לדבר איתי, לא הרגשתי נבגד משום שהפונקציונר הראשי שלח אותי לאחת אחרת לנהל איתה שיחה שאת תוכנה לא אוכל לפרט. לא אוכל לפרט את התוכנה של השיחה משתי סיבות, הראשונה משום שהיא אובר- חשאית אבל הסיבה החשובה יותר היא שאין לי מושג על מה היא דיברה. בהיתי בעיניים הירוקות המדהימות שלה במשך חצי שעה ותהיתי בת כמה היא צריכה להיות, האם יש דרך להבדיל את עצמי משאר החנונים ולמה אנחנו מבזבזים זמן יקר בדיבורים.

גן-עדן של חצי שעה.

אחותי ושוטרים

דיברתי עם אחותי על כך שעצר אותי שוטר סמוי מפני שדיברתי בטלפון בזמן נהיגה אבל לבסוף שחרר אותי רק עם אזהרה מכיוון שלא היו לי עבירות בשנתיים האחרונות. אחותי, לעומתי, דווקא קיבלה דו"ח אבל הקריאה מהראש לשוטר את החוק שאומר שהיא זו שצריכה לרשום את הודאת הנהג ולא הוא ושייתן לה לחתום, ואז לאחר שכולו היה מעוצבן עליה, ביקשה ממנו דף ואז עוד דף בשביל לסיים לכתוב את ההודאה שלה. היא גם ביקשה ממנו עט ומרחה לו את הזמן, הכל במחאה על הקטע השוטרי הזה שהם גורמים לך להתייבש באותו במשך איזה 10 דקות עד שהם יוצאים אליך עם הדו"ח.

אני מה-זה מרחם על שוטרים שנופלים על אחותי...