מדיניות ישראל

לישראל אף פעם לא היתה תכנית לטווח ארוך, אפילו לא לטווח בינוני וככה אזרחיה מוצאים עצמם פשוט מהמרים על החלטות קצרות טווח אך גורליות. מכיוון שהפתרון לסכסוך מורכב מאלפי החלטות שנפרשות על פני זמן רב, כנראה, נדרשת מהעם בישראל סובלנות- סובלנות שמתבטאת בשמירה על קו מדיני אחד שיודע  לעשות את ההחלטות הנכונות. ההחלטות הנכונות האלה, בחלקן, צריכות להיות דווקא מסוג "ירידה לצורך עלייה" אולם כפי שלמדנו להכיר את עצמינו, אנחנו (ישראלים יותר גרוע מבני האדם בכללותם) אינם מסוגלים להמשיך לנוכח ירידה ומיד משנים כיוון מדיני. נסיגה לצורך התקפה או ירידה לצורך עלייה הם מושגים שמתארים את אותה אסטרטגיה שאנחנו פשוט לא יודעים לקבל.

מדינת ישראל רצתה לתת לעם הפלסטיני חופש בחירה ודמוקרטיה ונחרדה מהתוצאות, שבעצם היו צריכות להפתיע רק את האובר-שמאלנים מבינינו. אולם במקום להמשיך בקו מדיני שאולם הראה ירידה לוקאלית אולם עשוי היה להוביל אותנו לדרך טובה הרבה יותר, החלטנו לעבור למדיניות שונה לחלוטין- הסגר, סנקציות וכו'. אינני אומר שגישה זו אינה נכונה אבל היא בהחלט מראה על שינוי כיוון. אם מדינת ישראל תמשיך בכיוון זה היא אולי תגיע למחוז חפצה, אבל כיאה לעם בישראל בשניה שהמדיניות הזאת תראה חולשה (בפיגוע הבא) נחליף בחזרה למדיניות הקודמת. ככה מדינת ישראל מתנדנדת כבר 30 שנה ומפסידה את כל המערכות ואת המלחמה כולה.

אפשר לדמות את המדיניות שלנו כאילו היתה אוטו בכביש החוף שרוצה ליסוע מחיפה לתל-אביב ואולם כל פעם שיש עיקול בכביש שטיפה סוטה מזוית ישרה לתל-אביב אז במקום ליסוע בו ולהמשיך עם הכביש הרכב פשוט יורד לשוליים וממשיך בנסיעה ישר בתוך השדות והערים. לא פלא שהנהג יגיע לבית החולים הרבה לפני שהוא יגיע לתל-אביב.

איינשטיין ויחסות

כמות הפיסיקה שאיינשטיין עשה בזמן חייו היתה כמעט בלתי אפשרית. כאשר הוא ניגש, "בסך הכל", לפתור את בעיית מהירות האור שצמחה באופן תיאורטי מהניסויים של מקסוול ולאחר מכן כאשר ניגש לפתור את הבעיה שהציב ניוטון לקוראיו באשר למהירות בה הכבידה מתפשטת, לא היה לו מושג ולו קלוש שבתום עבודותיו לא רק שהוא הגדיר מחדש את הזמן שלנו, את המרחב שלנו, את מושג הכבידה, את מהות המודל הפיסיקלי ואיך היקום שלנו מתנהג אלא הוא סלל דרך לניסוח מתמטי של היצורים הכוחניים ביותר בטבע-החורים השחורים- ובנוסף קבע (דווקא לא הוא אלא המשוואות שלו שלהן הוא החל להתנגד בנקודה זו) שהיקום מתפשט.

שלוש מאות שנה התיאוריה הניוטונית החזיקה והעניקה לניוטון מקום מיוחד בהיסטוריה האינטלקטואלית. אולם בעוד ניוטון נתן לנו כלים לחשב כמעט כל דבר בו ניתקלנו לא היתה בעבודותיו הפיכה מדעית כמו שהיתה בעבודתו של איינשטיין. איך אדם יכול לקבל את העובדה שעוד בימיו הוא זכה לראות את עבודתו מנפצת לרסיסים הרבה ממה שלקחנו בתור מובן מאליו, אין לי תשובה על כך.

כאשר איינשטיין פרסם את עבודתו התיאורטית אנשים לא קיבלו זאת ואף אחרי שהתוצאות הניסיוניות הראשונות בדבר כיפוף המסלול של האור מכוכב רחוק אלינו, אנשים רבים פסלו את התוצאות בטענה שקשה מאוד לחזור על הניסוי הזה ולכן הוא אינו חף משגיאות. כאשר שוורצשילד כתב לאיינשטיין את מאמרו בדבר גופים שאפילו אור לא בורח מהם אנשים טענו שזהו ניגזרת תיאורטית של יתר עבודה תיאורטית של פיסיקאים ואין כאלו גופים במציאות. לבסוף, כאשר איינשטיין הבין שהתיאוריה שלו מראה שהיקום אינו קפוא אלא מתכווץ או מתפשט אפילו הוא לא יכול היה לקבל זאת יותר וניסה את כוחו בייצוב משוואותיו.

תורת היחסות היוותה פקק תיאורטי שהיה דרוש חליצה ואיינשטיין חלץ אותו עם פטיש אויר כיאה לגאון פיסיקלי.

מה שאבא שלי היה עושה...

אם אנשים לא יכנסו ויגיבו לי לבלוג אני אעשה מה שאבא לי היה עושה.

ותודה לזיו.

אלכסנדרה

קוראים לה אלכסנדרה. היא למדה איתי ביסודי ובכיתה ז' וח'. סך הכל הכרתי אותה כחמש שנים ולכן הרגשתי מאוד לא נעים שאני מתחמק מלהגיד לה שלום כאשר ראיתי אותה בטכניון מתפנה מאחת הכיתות בתום השיעור, בדיוק כאשר אני נכנס לתפוס את מקומי לקראת השיעור שלי שעומד להתחיל.

האמת היא שלא חשבתי שהיא תזהה אותי ומכיוון שגם ככה נשאר לי קצת יותר מחודש להיות שם לא חשבתי שאני אצטרך לפגוש אותה פנים אל פנים מתישהו אז העדפתי להמשיך להתחמק מהנמנע בהחלט.

שבוע הקודם זה כבר היה בלתי אפשרי: יצאתי מהמעלית בפקולטה שלי והנה היא ישבה שם מדברת עם אחת הסטודנטיות שנה מתחתיי בפקולטה. אני ראיתי אותה והיא ראתה אותי והבנתי שהיא מזהה אותי. "___?" היא שאלה ואני עניתי "תזכירי לי?"- כי הייתי חמור ושכחתי לשניה איך קוראים לה, למרות שידעתי את זה טוב מאוד עד אותו רגע.

מסתבר שהיא בת הדודה של הזו שנה מתחתיי- איזו הצטרפות מקרים.

Twilighit Imperium

Twilighit Imperium הינו משחק שולחן מגניב שזורק את השעות המיותרות שלך בחיים לפח ומגלם אותן מחדש בצורתם של אולי שלושה מהלכים. הוא גם מכיל שעות מהנות של ניסיון להבין את החוקים, כל פעם מחדש, מרתיע את הנשים של החברים שלך שיודעות שהמשחק הזה יגמר רק קצת לפני קץ הזמן והוא מאפשר לך להרגיש גבר כי כבשת יותר שטח בין-כוכבי מאשר האנושות כיום יודעת עליו.

ממליץ בחום.

Google-Earth

Google Earth זו תכנה מדהימה, לא רק שיש לה שימושים רבים היא גם מצעידה את העולם שלנו לעידן הבא בצעדי ענק ולטעמי לא יעברו הרבה שנים עד שתמונות הלווין שהתכנה ניזונה מהן יעברו אליה בעדכונים שוטפים של כמה שעות ואולי אפילו בstreaming- אין פה קפיצה טכנולוגית עצבנית או מדע חדש אלא סתם השתכללות רוחבית.

אז מה אפשר לעשות בינתיים על גוגל-ארץ (חשבתי על זה בעצמי) על מחשב ביתי לא כל כך חדיש? אפשר למשל לראות ברזולוציה נורא נמוכה את אחת הערים היפות בעולם, ברלין. אפשר לא לראות כמעט בכלל את הטכניון, אפשר להרחיק ולהשתאות מהפוליגונים היפים והרזולוציה הנמוכה של מרכז אפריקה או מהמריחה הדיגיטלית של קרקוב.

אם ממש מתעקשים אפשר לחצות את האטלנטי לעבר הארץ החדשה איפה שהבניינים הם לא שטוחים כמו באירופה, אלא תלת-מימדים ורמת הפירוט גבוהה הרבה יותר.

גוגל-ארץ מאפשרת להיות במקומות שאין סיכוי שישראלי-יהודי-לבן יהיה בהם, כמו בארצות ערב, כמעט כל אפריקה המרכזית והמערבית וחורים נידחים אחרים. האמת היא שיותר מהכל התוכנה הזו מחדירה בך את התובנה שהעולם שלנו הוא באמת מקום קטן.

נ.ב

ניתן לתכנן טיולים בצורה טובה יותר בעזרת התוכנה הזו (ברמה העקרונית) ו/או לתכנן קמפיין כיבוש קטן.

סדנאות "איך להתחיל עם בחורה?"

העובדה שאני לא יודע להתחיל עם בחורות הולכת לפניי- כמו מלווה אישית, צמודה כזו, שפותחת בפניי את הדלת ומברכת את הפוגשים אותי בלחיצת יד עוד לפני שאני קלטתי אותם על הרשתית, אבל אפילו אני לא מדמיין למצוא את עצמי בסדנות ה"איך להתחיל עם בחורה?" הללו שעיתון סוף השבוע של "הארץ" האחרון דאג לפרסם.

-"שלום, אני באתי לבזבז כסף טוב בקורס, איפה חותמים?"

-"כאן, ממש ליד הציור..."

-"זה עם הכסף שמורד במי השירותים התהומה?"

-"כן, בדיוק"

-"אוקי, זהו?"

-"לא... לא..." (הבחורה מחפשת את הטפסים הנוספים) "הנה זה!"

-"מה אלו?"

-"פה אתה חותם שאתה בן 30 ועדיין בתול וגם מותר להסתלבט עליך בגלל זה, שאתה מאמין בבחורות מתנפחות ויצאת עם כמה ושאתה מאונן כל כך הרבה זמן שכואב לך לפתוח את היד והיא במצב גלילי כבר שנתיים"

-"אה... טוב, נו"

על ביטויים, סלנגים, אחים, דודים וגברים.

סקירה מהירה על התפתחות הסלנג העכשווי היא במקום, עכשיו יותר מתמיד כאשר אני רואה את ההתשאות במבט של חבריי המבוגרים יותר (המטים למות) למשמע הסלנג. הנה סקירה:

זה התחיל ב"אחי" שיובא מסרטים אמריקאיים והיווה את התשובה הישראלית לתופעה שהיתה נפוצה בחברה שלאף ישראלי לא היתה כוונות ללמוד ממנה משהו- האפרו-אמריקאיים של הארלם. "bro"  שחזרה והופיעה בכל כך הרבה סרטים פשוט עוברתה ל"אחי" ונעשה בה שימוש בעיקר בחוגים חברתיים מפוקפקים שאשכרה האמינו שכל איבר בקבוצה שלהם הוא אח של האחר ולפחות על פי הכרומוזום החסר והדפקטים האחרים של הפרטים בקבוצות האלו יש מקום להאמין שזה אף היה נכון.

"אחי" אף הוצמד לסטיקרים שקראו לילדים בני 18 להתגייס ליחידות קרביות בצה"ל כי מה זה לחטוף כדור בראש לעומת שיהיו לך הרבה אחים?!- איכשהו מה שהוביל את הקמפיין היתה המחשבה שהאידיאולוגיה של בני ה18 העדכניים היא לא משהו שאפשר לסמוך עליה שתוביל אותם להגן על מולדתם אבל כינוי "אחי" דווקא כן... (לאן הגענו?!). "קרבי זה הכי אחי" היה סלוגן נחמד ושימש את הבסיס למה שבא אחריו- אז כאשר המילה "אחי" היתה כבר נפוצה בכל החוגים החברתיים ולא רק באלו שממוצע הבגרויות שלהם שלילי.

את המילה "אחי" הפכו מהר מאוד ל"אח שלי" בתור בדיחה, מעין הסתלבטות של האנשים הנורמליים על סלנג הרחוב הזה. המילה "אחי" שהיתה קיצור היה נשמעת דבילית מאוד כאשר היו מפרקים אותה ל"אח שלי". היתה פה מעין חננזציה של הסלנג הזה וזה היה משעשע.

למגרש המשחקים התרבותי של "אח שלי" הצטרף מהר מאוד "דוד" שזו היתה פנייה, בערך מקובלת, לאנשים שאתה לא מכיר וגם לא מעוניין להכיר ואולי אפילו מסוכן שתכיר, אולם אתה צריך מהם משהו כמו שיזיזו בבקשה את המכונית שלהם מפתח החנייה שלך, או שיגידו לך איפה הכספומט הקרוב. המילה "דוד" שבאה בכלל מdude שזכור לנו לטובה מאותו סרט פולחן אמריקאי היתה נחמדה ולא מזיקה ואף יצרה קשר פחות משפחתי בין אנשים שלא מכירים שכן דוד לא מקושר אליך בקשר דם כמו אח.

אולם מה יעשו החננים עם המילה "דוד"? אי אפשר לפנות לאדם ברחוב "דוד שלי" כמו שאפשר להגיד "אח שלי" משום שזה נשמע אובר-מטומטם. לאחר חודשים של דפיקת ראש (וכמה באנגים) מישהו עלה על הפטנט של שייכות לגוף שלישי יחיד, כלומר "שלו" ואז התחילו לשייך כל אדם ברחוב לאדם אחר, שאולי היה ברחוב ואולי לא (וזה גם לא משנה), באמצעות אותו ביטוי. "דוד שלו" ו"אח שלו" תפסו תאוצה והתא המשפחתי הגדול החל להיסדק- איחוד המשפחות הלאומי הפך להיות העיסוק המרכזי של אנשים שתמיד היו לא פה, הם היו "בגוף שלישי"- land.

בערך באותה תקופה, ובלי שום קשר לתנועה המגוכחת לשחרור הגבר, הרים את ראשו הביטוי "גבר", שלימים השתכפל כמו סרטן ל"גבר-גבר", אבל נעזוב את זה כרגע. לאור הדילמה הקשה האם מישהו ברחוב הוא דוד של מישהו, אח של מישהו או פשוט גבר, נעשה שימוש בביטויים האלה באופן ספורדי לחלוטין, לא היה איזה קו מנחה וסט של חוקים שיקבע מי הוא בעצם פלוני אלמוני ברחוב.

למרות שגם "גבר" היתה התשובה העברית לביטוי אמריקאי (man) היא לא תפסה בנתח הבידורי חזק מספיק עד שהפכה להיות "גיבור" שזהו בערך אותה תופעת חננזיציה שדובר עליה קודם רק במקום להדגיש את כינוי הקניין הצפון בתוך מילה, היא פשוט הוסיפה מימד הירואי הרבה יותר לכל אידיוט שיש לו זוג אשכים.

האיחוד המיוחל בין שתי הפארדיגמות, ה"אח שלו" וה"גיבור" נעשה על ידי הגאון התרבותי, אייל קיציס, אשר השכיל לבחון את התופעות ולהכריז על הביטוי "אח של גיבור" שחובק אליו את סך הסלנג התקופתי ומדיר זאב עם כבש בדרך נאותה ביותר.

מה יעשו הדודים בתגובה, אתם שואלים?!- הם יבואו עם "דוד של גיבור" על מנת שבכל זאת התא המשפחתי לא יהיה מצומצם לדרגה ראשונה בלבד ולבסוף, על מנת שכל הפלגים יהיו מרוצים נוצר אף השעטנז "אח של דוד של גיבור"- מעין חזון אחרית הימים של הסלנגים.

זהו, יותר מאוחר הגיעו כמה וריאציות קטנות שלא הצליחו לשבור את הפארדיגמה השלטת ואת איחוד המשפחות הגברי המנצח הזה.

החברה הבאה שלי

יום ההולדת שלי מתקרב והנה עוד המלצה למתנת יום-הולדת:

http://celebs.walla.co.il/?w=/3603/856982/31

זיו, אל תגיד שאני לא בא לקראתך... וזה שיש לה חבר לא אמור להפריע לנו. אם הוא ממש יתעקש תגיד לו שיבוא ויביא מצלמה.

יחסות

יצא לי לפני כמה ימים, כיאה לפיסיקאי, לחשוב למה לעזאזל אנשים משייכים את המשפט "הכל יחסי" לאיינשטיין בכזו התלהבות, למה הם חושבים שתורת היחסות מדברת על כך ש"הכל יחסי"? האם הם חושבים שאנשים לא ידעו שמהירות כפי שהיא נצפית במערכת אחת אינה נצפית באותו אופן במערכת אחרת, עוד לפני איינשטיין (רמז: הם ידעו)? מה כל כך יחסי בתורת היחסות של איינשטיין?!

לא שאינני יודע את התשובה. ברור לי היטב למה אנשים קראו לתורת היחסות בשמה אולם אולי עדיף להזכיר שאיינשטיין קרא לה "Invariance theory" משום שעמדתה היא שחוקי הפיסיקה צריכים להיות קבועים בכל מערכת ומערכת ייחוס. השם תורת היחסות ניתן לה בטעות, לטעמי, על ידי פלנק אשר רצה לומר שהיא עוסקת בטרנספורמציה של החוקים בין מערכת שזזות אחת יחסית לשניה.

בקיצור, בפעם הבאה שאתם אומרים למישהו שתורת היחסות מדברת על כך שהכל יחסי זכרו שני דברים: גם היוונים הקדמונים ידעו שהכל יחסי, ושאיינשטיין דיבר דווקא על כך שחוקי הפיסיקה לא משתנים בין מערכת למערכת.