Chronicles

"שמש נצחית בראש צלול"

האם אהבה שהגיעה לקיצה היא פרק מיותר בחיינו? רבים טוענים שלא על שום החוויות היותר טובות אשר בני הזוג עוברים ביחד. אין הרבה בני אדם שיכולים לטעון שקשר ארוך שהיה להם היה נטול כל רגעי אושר ושמחה וגם אם מיד לאחר ההלם הראשוני של הפרידה הגוף מחסן את עצמו על ידי שליפה מהירה של כל הזכרונות היותר קשים כאילו לתת תירוץ לכך שיהיה בסדר ומה שהיה היה רע, אנחנו יודעים שכאשר ההלם הראשוני יעבור והחיים ימשיכו לאט לאט יצופו הזכרונות הטובים יותר של אותו קשר.

האם הזכרונות האלה שווים משהו או שהם בסך הכל פצעים מוגלתיים שעדיף לא לגעת בהם פן הם יתפרצו ויכאיבו?
"שמש נצחית בראש צלול", יצירת המופת הקולנועית הזאת שואלת בדיוק את השאלה הזו. אם היו אומרים לכם שקשר מסויים יגמר בסופו של דבר ואולי אפילו יגמר רע, האם תוותרו עליו מראש?- האם תוותרו על כל החוויות הטובות יותר שהקשר הזה יכניס לזכרונכם, למי שאתם, לעבר שלכם?

אני לא יודע למה לא הלכתי לראות את הסרט הזה כאשר הוא היה בקולנוע, כנראה שפשוט לא יצא, אבל אתמול, לאחר שראיתי אותו, הסכמתי עם הביקורות שהיו כלפיו- הסרט הוא יצירת מופת גאונית. סרט שחובה לראות.

נכתב על ידי Anni3, 25/9/2005 12:42, בקטגוריות You've been here before
1 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע
תגובה אחרונה של נוטל קורות ב-17/3/2006 13:14

הציפיה, ההפתעה ורוני סופרסטאר
אתחיל מהציפיה, הסרט החדש "השדים של אמילי" שאמור לצאת לאקרנים בדצמבר נראה מבטיח ביותר. אני באופן כללי אוהב את השינוי שתעשיית הסרטים עשתה בהתייחסות שלה לסרטי אימה. אמנם הם פחות מפחידים מהסרטים הגרוטסטים של פעם משום שהם מבהילים פחות אבל העלילות בהן מתוחכמות יותר והבימוי חזק יותר. במקום לרדת לרמת ההבהלות וההפחדות ישנם יותר צילומים מלחיצים, מוסיקה יותר מותחת ועלילה יותר מאימת.
ככה אימה צריכה להיות ולא סרט הפחדה זול.

ההפתעה שמורה לטקס פרסי האמי שנערך אתמול. לא ברור לי למה אנשים מופתעים מכך שסדרת הדרמה הטובה ביותר אינה "עקרות בית נואשות" שהיא, לכל היותר, המבויימת הטוב ביותר אך רחוקה שנות אור מלהיות מצחיקה. איזור הלא ברור אצלי מתרחב וחובק בתוכו את השאלה למה לעזאזל "סקראבס" אינה הסדרה הקומית הטובה ביותר ומי לכל השדים והרוחות חושב ש"כום אוהבים את ריימונד" מצחיקה? "שישי בגאון" יותר מצחיקה מהתכנית הזאת.

הבלונדה היא רוני דואני (סופרסטאר למביני עניין) שממתחילה לשחק באופן איום ונורא בסדרה עם כותרת איומה עוד יותר שמנציחה את הטמטום של בני הנוער בישראל ומקבעת אותו בזכרון הקולקטיבי כמו גם בידע הנרכש מהטלוויזיה ושומרת את הסטטוס קוו האינטלקטואלי של ילדי ישראל, היא הסדרה "בצפר" (זו שגיאת כתיב למי שלא הבין, ומהגרועות). לא פעם ולא פעמיים נכנעת הטלוויזיה ללחצי הנוער הרדוד והירוד ואפשר לראות את זה ברמת הפרסומות ורמת הקדימונים לתכניות טלוויזיה. אינני מאשים את מי שמנסה למכור בדיבור ברמה של קוניו (אלו הם הנערים והנערות שצורכים הכי הרבה תרבות פנאי) אולם אני חושב שבכל זאת צריך להעמיד איזושהי רמה בטלוויזיה אליה אנחנו רוצים שהנוער לאט לאט ישאוף ולא להמשיך לשאוף להביא את הטלוויזיה לרמת הנוער המתדרדרת (ועדיין לא רואה את התחתית).

מה שאהבתי ברוני דואני בסדרה שהיא כאילו משחקת את הבלונדה המפגרת. חבל רק במשחק הזה יש פחות תפקיד-עומק ויותר הרגשה של סרט דוקומנטרי. על מי דואני מנסה לעבוד כאשר היא מדברת עם "כאילו", פסיקים במקומות הלא נכונים ומתעניינת ב"סייל" שהיה בקניון?- היא מצפה שנחשוב שהיא לקחה על עצמה תפקיד מאוד קשה שהיא היתה צריכה לשבת בכיתת המשחק ולעבוד עם המורה שלה על הנקודות הנושקות בחייה של הדמות לחייה של רוני? שהיא היתה צריכה רגש ולו הקטן ביותר על מנת להזדהות עם הדמות. עם כל הכבוד לדואני אני לא בטוח שסצנה שם לקחה יותר מטייק אחד- איך אפשר לפשל כאשר אתה בסך הכל צריך לעשות את עצמך?שמור בטל

נכתב על ידי Anni3, 20/9/2005 12:51, בקטגוריות You've been here before
0 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע

פינק פלויד בארץ, השותפה והפרוייקט

אתמול היה יום נורא שבסופו ריחפה מעליי עננה של דכאון וזו הורכבה מהגרפים בפרוייקט שסירבו לצאת כמו שצריך, השאלות האינסופיות של השותף הטיפש שלי, החזרה לשירות של החברים שלי ולבסוף- לאחר שחשבתי שהכל כבר סגור- השותפה החדשה שלי לעתיד הביאה את ההורים שלה לראות את הדירה, שהיא מאוד התלהבה ממנה, ואלו הביעו שעט נפש מהדירה מה שגרם לה לרצות "לישון על זה" ולא להתחייב.

היום בבוקר לעומת זאת, ואני שותה את הקפה וקורא את העיתון (לצערי את מוסף 24 שעות כי הגעתי באיחור ומישהי אחרת עיינה בכותרת), העננה גורשה על ידי הידיעה שפינק פלויד בדרכם לארץ. הם נמצאים במגעים מתקדמים עם שוקי (וייס?) להגעה בינואר 2007 להופעה בארץ.

פינק פלויד בארץ... אני חייב לומר שכאשר קראתי את הידיעה צמרמורת עברה בי. הלהקה הזו מציינת תקופה לא קטנה של קרוב ל4 שנים בהן הלהקה הזו ליוותה בשיריה כל יום, כמה פעמים ביום. כאשר הם הופיעו ב"לייב 8" ישבתי מהופנט מול הטלוויזיה וייחלתי לרגע שהם יגיעו לארץ וייחולים אלו החלו לקבל היבט פנטסטי משהו כאשר ריצ'רד רייט (אני חושב שזה היה הוא) אמר שעבור שלום ישראל-פלסטינים הוא נמצא פה כבר למחרת.

עכשיו רק נשאר להחזיק 8 אצבעות. 4 בכל יד. זוג אחד בשביל שמי שהיתה אמורה להיות השותפה הבאה שלי אכן תהיה ושפינק פלויד יגיעו לארץ...

נכתב על ידי Anni3, 20/9/2005 08:53, בקטגוריות You've been here before
1 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע
תגובה אחרונה של ~*~D~*~(ד) ב-17/4/2006 03:29

פרסי האמי הלילה- פרס הקומדיה הטובה ביותר(?)
האם יש פה בכלל שאלה? האם מישהו לרגע באקדמיה פוזל לכיוון אחר, מדמיין, חושב, שוקל או מעריך בכלל שיש סיכוי ואפילו הקלוש ביותר ש"עקרות בית נואשות" יקחו ל"סקראבס" את פרס הקומדיה הטובה ביותר היום בפרסי האמי? מה יש להשוות בין קומדית בית החולים השנונה, עשויה היטב, משוחקת נהדר וקורעת מצחוק (על זה בסופו של דבר קומדיות צריכות להיבחן) לעומת הסדרה הלא כל כך מצחיקה, אמנם כתובה היטב, המעט יבשה והסוחטת גיחוכים קלים (שלפעמים אלו השתעלויות מפופקורן שפירשו אותן לא נכון)- "עקרות בית נואשות".

עם כל הכבוד לכתיבה היותר עמוקה של "עקרות בית נואשות" אשר שמה את הבדיחות ברמת העלילה הכללית שמעלה לך חיוך על הפנים בסוף הפרק, "סקראבס" פשוט מצחיקה יותר. הכותבים של "סקראבס" לא כיוונו את הבדיחות שלהם גבוה, לא טמנו אותם בין השורות, לא כיסו אותם בעלילה שבסופה עליך לחבר את הקצוות בשביל להבין את הבדיחה אלא בדיוק הפוך- הם שפכו ישר אל המרקע את הקומדיה המצחיקה ביותר שאי פעם נכתבה, כזו שכואבת לך הבטן מלראות אותה. אמנם ההומור שם נמוך יותר, ברור יותר, מעודן פחות, מתוחכם פחות אבל בשום פנים ואופן זה לא married with children אלא הקומדיה שהעיפה את חברים מראש מצעד הקומדיות של ארה"ב.

לדעתי חברי האקדמיה, רק על מנת להוכיח כמה הם מתוחכמים, יתנו את פרס הקומדיה ל"עקרות בית נואשות" בדיוק כפי שהם היו נתונים אותו שנה אחר שנה לפרייזר ואחר כך לסיינפלד למרות שלכולם בארה"ב היה ברור ש"חברים" פשוט הצחיק יותר. הייתי מציע לאקדמיה לתת את פרס הבימוי הטוב ביותר ל"עקרות בית נואשות" אבל בלי שום ספק להשאיר להם את מה שהם הרוויחו ביושר וזו הקומדיה הטובה ביותר.

אגב, אף אחת מהדמויות ב"עקרות בית נואשות" אינה דמות קומית אלא יותר דרמטית-אובדנית עם נטייה סטירית קלה, מה יש פה בכלל להתחרות מול זאק בראף שקומדיה מאפיינת כל צעד שלו ב"סקראבס"?

שמור בטל

נכתב על ידי Anni3, 18/9/2005 13:01, בקטגוריות You've been here before
0 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע

עדכון סוף השבוע
העדכון החשוב ביותר הוא, גולת הכותרת של היום הזה, השיחה שעשיתי עם אימא של השותפה שלי אשר בסופה סיכמנו שאני נשאר בדירה למשך חצי השנה הקרובה למרות הלבטים הקשים של אימה אשר היתה מעוניינת להשכיר את החדר למי שיחתום לחצי שנה.

אחרי שיחה עם חברה של אחיה של השותפה, בה היא ביקשה את הטלפון של הבחורה שהתעניינה בחדר השני בדירה הבנתי שהעסק עומד להיגמר רע- אני הייתי נותן את הטלפון והם היו סוגרים ביניהם ואז הם היו צריכים למצוא רק עוד בן אדם אחד ואני הייתי בחוץ. הבן אדם הזה ככל הנראה היה החברה של השותפה שלי שמתי שהוא היה נופל לה האסימון שהיא לא עומדת לקבל מעונות לסמסטר הבא.

בקיצור, ביקשתי מהחברה הזו של האח את הטלפון של האימא בחו"ל והתקשרתי לאמריקה על מנת להסדיר את העניינים או במילים אחרות- לשחק מעט עם הרגשות הפולניים שלה. הסברתי לה שנוצרה סיטואציה לא נעימה שבה אני מתווך את הדירה שהיא שכרה את כולה ובעצם אני מתווך את עצמי החוצה ממנה כי אם שני אנשים ירצו את שני החדרים הנותרים לשנה אז אני אצטרך להתפנות.
אימא שלה הבינה שזה ממש לא לעניין שהם בחו"ל ואני פה מפרפר על מנת להראות למתעניינים את הדירה ובסוף לעוף ממנה ולכן היא אמרה לי שאני יכול להישאר ושאני אמצא עוד מישהו. לי כמובן כבר היה עוד מישהו- הבחורה המתעניינת שלא מיהרתי לתת את הטלפון שלה.

בקיצור... לחץ כבד מאוד ירד ממני היום.

בנוסף נפגשתי היום עם חבר שלי וחוץ מאכילת פיצה נורא טעימה ושיחות נוקבות עם בנו בן השנתיים (חמוד שחבל על הזמן) דיברנו על הקמפיין משחקי תפקידים שאנחנו רוצים להריץ ביחד והאמת היא שהיתה לנו אחלה שיחת Brainstorming...

מה עוד היה לנו בסוף השבוע? אתמול נסעתי לחיפה על מנת להיפגש עם שני החברים מהפקולטה (זוג) על בירה. הנסיעה בשלוש לפנות בוקר חזרה הביתה היתה מאוד מיוחדת... רק אני, הכביש, אור הירח שנפרש על פני הים התיכון וDream Theater ברקע. חבל שהייתי צריך לקטוע את הרגע המושלם הזה על מנת להשתין בצד הדרך את השתי בירות וליטר וחצי המים ששתיתי למרות שגם זה יצר רגע מיוחד במינו כשלעצמו.

שמור בטל

נכתב על ידי Anni3, 17/9/2005 23:45, בקטגוריות You've been here before
0 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע

הפרה ממינסק

אני לא בטוח איך הפרסום הכתוב של הבדיחה הזו יתייחס למקור שלה אבל אני אנסה בכל זאת לכתוב פה את הבדיחה שאימא שלי סיפרה לי לפני איזה חצי שעה בזמן שראינו חדשות. אין לי מושג למה היא נזכרה בבדיחה הזאת ואיך היא היתה קשורה לאברמוביץ' או להתנתקות אבל היא עלתה בזמן שהוא הסביר דברים בעניין:

יהודים בעיירה קטנה בפולין שמעו שבמינסק יש פרה שנותנת תפוקה של 1000 ליטר חלב ביום. הם נורא התרגשו לשמוע את השמועה הזאת ולכן החליטו התושבים בעיירה לצבור כסף ולקנות את הפרה הזאת על מנת להציל את העיירה מעוני וחובות ולבסוף הם צברו מספיק כסף וקנו את הפרה הזאת והביאו אותה לכפר.

לא עבר זמן והם הבינו שהפרה הזאת שנותנת 1000 ליטר בים שווה הפרייה. הצאצאים שלה בטח יפיקו גם כן 1000 ליטר ביום או משהו כזה ולכן הם הביאו פר על מנת להרבות אותה.

הפר ניסה וניסה להפרות אותה אבל כל פעם שהוא היה מסתער מאחור היא היתה מזיזה את התחת ימינה ואז שמאלה והפר לא הצליח לחדור פנימה והתייאש ואיתו גם התושבים. לבסוף גמרו בליבם ללכת לרב הראשי ולשאול אותו לעצתו.

הם הגיעו לרב ואמרו לו: "שמע, קנינו פרה שמפיקה 1000 ליטר חלב ביום ואנחנו רוצים להפרות אותה אולם הפר שהבאנו לא מצליח להפרות אותה כי כל פעם שהוא ניגש היא מזיזה את התחת שלה שמאלה וימינה ולא נותנת לו". "הפרה הזאת ממינסק?" שאל הרב מיד והתושבים ענו לו בפליאה "כן, איך ידעת?"

"כי גם אישתי משם" הוא ענה.

פניני חכמה פולנית. אני בטוח שזה לא עובר טוב בכתוב אבל מילא.

נכתב על ידי Anni3, 16/9/2005 21:03, בקטגוריות You've been here before
0 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע

10 כללי אצבע לדעת שהבלוג שלך ילדותי
1. תמונות גדולות: הסיוט של כל אחד עם חיבור איטי. בסך הכל רצית להיכנס לבלוג לראות מה יש שם ומצאת את עצמך בגלריית אופיצי. תמונות מרוחות מכל כיוון ולכל הכיוונים ואחת ממש גדולה, חללית האם של כל שאר התמונות הקטנות (שלפעמים הן אנימציות) מודבקת בעמוד הראשי למעלה ככה שהמחשב שלך משתנק בשניה שהוא מעלה את הבלוג.

2. צבעים מזעזעים: אין כמו חוסר איזון מוחלט של צבעים על מנת להוציא אותך משיווי משקל ולתפוס לך שריר. אותיות בורוד על רקע כחול. אותיות בירוק על רקע אדום, מסכים מלאים בשחור וכו'... אין כמו חוסר הרמוניה מושלם בשביל להתפלל שהיית עיוור צבעים.

3. פיסוק: אחת מגולות הכותרת של בלוג רציני הוא חוסר הפיסוק אז מה אם אי אפשר לקרוא את המשפטים בלעדיהם וגם אי אפשר לקחת אוויר אז מה אם אתה לא יודע מתי רעיון מתחיל ומתי הוא נגמר ואינך יודע מי אמר למי ובאיזה הקשר פסוקיות, פסקאות, סופי משפט הכל זה למפגרים הדור החדש חכם מדי בשביל להשתמש בסימנים הכל כך מגוכחים האלה בשביל כולה להבין מה כותב היי גם ככה חלקם גם עם פיסוק לא ממש מבין מה הם קוראים.

4. "!!!": אין כמו סימני קריאה בשביל באמת, אבל באמת, להדגיש דברים חשובים וזה בכלל לא משנה עם כל מילה שניה זוכה לדגש הזה בסופה. כמובן שאם אתה משתמש יותר מדי בשלושה סימני קריאה אז את הדברים הממש חשובים אתה צריך להדגיש בארבעה, חמישה ואולי אפילו שישה סימני קריאה. אתם לא מבינים, הפוסטים פשוט כל כך חשובים שחייבים לשים בהם סימני קריאה בכל מקום ועל יד כל אות.

5. לסיים משפט בירידת שורה.
אני לא יודע מי האדיוט שלראשונה חשב שכל פעם שהוא מסיים משפט הוא צריך לרדת שורה.
כל הבלוג נראה כמו רשימת מכולת.
בכל מקרה, האדיוט הזה כנראה הדביק את כל המדינה כי
מחצית מהבלוגים נראים ככה.

6. לשים רשימת "אוהב/לא אוהב": אין לי מה להוסיף בעניין, התוכן של הרשימות האלה מדבר בעד עצמו.

7. המילה בצפר: רבותי, זה בית-ספר. כן, יש אשכרה מילה כזו ואתם יכולים להשתמש, חינם אין כסף.

8. "אני לא נורמאלי": כל בחורה שניה חושבת שהיא מה-זה בדכאון והיא מה-זה משוגעת והיא מה-זה מוזרה והיא מה-זה אאוטסיידרית ואנשים מה-זה לא מבינים אותה והיא מה-זה שונה והיא מה-זה לא מבינה את כל הקונפורמיסטים האלה והיא מה-זה שונאת את כולם והיא מה-זה רוצה להתאבד... יש כל כך הרבה מאלה שאני מבין איך הם עדיין חושבים שהם מיוחדים.

9. התופעההההההההה המעעעעעעעצבנת הבאאאאאהה קשורה לריייייייבוייייי אותיות כל פעם שאתה רוווווווצה להראאאוווות שאתה
צוחחחחחחחחחק או צועעעעעעק. השימוש הנפוץ ביותר הוא: "לאאאאאאא" ו"חחחחחחחח".

10. גוף ראשון עתיד: מכת המדינה הזו! כמה פעמים אפשר לומר שגוף ראשון עתיד מתחיל ב"א" ולא ב"י" ולא אני לא יגיד, ילך, ישן, יקום, ידבר ויצעק אלא אגיד, אלך, אשן, אקום, אדבר ואצעק... כל -כך פשוט.

אגב, אין פה קשר של "וגם" אלא "או". כל אחד מהמאפיינים האלה יכול לקבוע שהבלוג שלך ילדותי.

שמור בטל

נכתב על ידי Anni3, 14/9/2005 23:45, בקטגוריות You've been here before
7 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע
תגובה אחרונה של לי ב-13/4/2006 14:14

אני, השותף, שפריצר אחד, שני מצבים והמרפסת ההיקפית
זה היה כשרק נכנסנו לדירה. אלו היו שתי נקיונות הדירה הראשונים שלנו. אני, כרגיל, נתתי למכר שלי להחליט מה הוא רוצה לעשות ואני לקחתי את מה שהוא השאיר- ככה זה בינינו, אחרת הוא בוכה ומקטר שהוא נדפק. הוא בחר לעשות את החלונות ואני התחלתי לשטוף את הרצפה (מי נדפק עכשיו, אה?).כמה דקות לאחר שהתחלתי לשטוף את הרצפה הוא קיטר בעצבנות שהשפריצר לא עובד- אני הלכתי לחפש את השכל שלו בפח האשפה, אולי הוא הגיע לשם בטעות. ניגשתי אליו ועזרתי לו לסובב את השפריצר למצב אחר מהמצב "Off".

כמעט סיימתי לשטוף את הרצפה בפעם השניה שניקינו את הבית כאשר קלטתי שהוא עדיין לא סיים את החלונות אבל לא היה לי כל כך אכפת- שיעבוד יותר. כמה רגעים אחרי זה הוא שאל אותי בעצבנות למה השפריצר של החלונות מתיז בצורה שהוא מתיז (הוא התכוון לכך שהוא יורה ממוקד). הרצפה בשלב הזה היתה נקיה אז יכולתי למצוא בקלות יחסית את הלסת שלי. ניגשתי אליו ועזרתי לו לסובב את השפריצר למצב של ירי מפוזר...

אני לא זוכר באיזו מהפעמים זה היה, נראה לי הראשונה, כאשר הוא נדרש לנקות את בחלון גם מהצד השני. אני לא יודע אם "נדרש" היה המינוח המתאים משום שמה שקרה בפועל הוא ששמעתי את התלונה "אני לא מבין, החלון הזה כל הזמן נשאר מלוכלך!" פורחת לאוויר. הרמתי את המבט מבועות הסבון שעל הרצפה והסתכלתי על החלון, אתם כנראה מבינים מה הבעיה כבר- החלון (מה לעשות) היה מלוכלך גם מהצד השני, בעצם החלון היה מלוכלך אפילו לא יותר מהצד השני כי זה היה הצד שנמצא בחוץ(!!!). אמרתי לו שהחלון מלוכלך גם בחוץ והוא ניגש לעבודת הניקוי החיצונית. להמשך הסיפור רק חשוב שתבינו שיש לנו מרפסת היקפית שהיציאה אליה נעשית מדלת הזזה בסלון שנמצאית מטר וחצי לימין החלון אותו הוא ניקה. בפועל, אפשר לצאת מהדלת הזאת וללכת לצד השני של החלון על המרפסת. 5 דקות והוא בתוך הניקוי הוא מפסיק ונועץ איתי איך אפשר לנקות את החלון מהצד השני, הרי כל פעם שהוא פותח את החלון בשביל להשחיל את היד החוצה הוא חוסה חלק מהחלון אותו הוא לא יכול לנקות (בעיה ברורה...).

אני בשלב הזה הייתי בהלם מוחלט: "אתה... יוצא... למרפסת..." אמרתי לו באיטיות כי חשבתי שהוא מסתלבט עליי.

אני לא יודע אם אתם מחזיקים מעצמיכם או לא אבל לדעת שיש אנשים כאלה בעולם בטוח עוזרת לבטחון העצמי.שמור בטל

נכתב על ידי Anni3, 14/9/2005 22:26, בקטגוריות You've been here before
1 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע
תגובה אחרונה של kain ב-25/1/2006 23:42

בלוגים קרובים בר קבועים הוסף לקבועים שלי שלח המלצה לחבר הפורום משלוח תמונות לסלולר לינק ישיר לכאן דף כניסה
Chronicles You've been here before