אלימות

תופעות האלימות האכזריות שפוקדות את ארצינו ושורפות על חלקה טובה של מוסריות ושפיות יצאו לפני הרבה זמן מכלל שליטה. הבלוג שלי לבדו עדכן, לצערי, לגבי מספר אירועים אלימים בעיקר בקרב צעירים וזאת על מנת לעלות ולו בקצת את המודעות של הציבור הרחב לתופעה הזאת שהיא מן החמורות, אם לא הכי חמורה שפושעת בישראל בימים אלו.

לתופעת האלימות יש הרבה אבות: חינוך גרוע, אזלת ידה של המשטרה, חוסר דוגמה אישית מגבוה, מצוקה כלכלית ומצוקה חברתית.

החינוך הגרוע נובע מקיצוץ בשעות פעילות המסגרת החינוכית שמשאירה את הנוער חופשי על פני מרבית שעות היום, מהרמה הנמוכה שאליה הגיעו המורים בארץ (וזו נובעת מדרישות מקצוע נמוכות וחוסר כבוד מדיני למורים במדינה) ומחוסר הרצון של המערכת לספק גב למוריה ולהעמיד אותם בראש החנית תוך כדי סילוק פקטור ה"הורה" מהמשוואה (דבר שמוביל תמיד לכבילת ידיהם של המורים וחוסר היכולת של המורים להטיל מרות ומשמעת על התלמידים).

מסגרת חינוכית בעלת היקף רחב יותר תאפשר לרסן את התלמידים שזמנם החופשי יקוצץ במידה ניכרת, תאפשר לאידיאל החינוך לדגור ולהתפתח טוב יותר בקרב התלמידים ותאפשר למערכת היסתכלות טובה יותר, חדה יותר וכללית יותר על כל תלמיד ותלמיד וצרכיו ובעיותיו. היא תאפשר להעמיד את המורה כמוסד חינוך ולא רק הוראה ובכך תוריד את השפעת החינוך הביתי על התלמיד, חינוך שיכול להיות גרוע מאוד או לא קיים בכלל.

רמה גבוהה יותר של מורים בארץ תאפשר הקניית ערכי למידה טובים יותר לתלמידים, תאפשר להכין את התלמידים בצורה טובה יותר וברורה יותר לעולם האמיתי ותמשוך רק את טובי אנשי ההוראה למקצוע ולא, כמו היום, את אלו שלא היה להם לאן לפנות. רמה גבוהה יותר תאפשר לזקק את האנשים שמתאימים להיות מורה ולא רק אלו שטובים להעביר מערך שיעור (כמו באוניברסיטה למשל). כמו גם, רמה גבוהה יותר של מורים מתורגמת בצורה ישירה לרמת כבוד גבוהה יותר כלפיהם וכלפי מערכת החינוך מצד התלמידים.

תמיכת המערכת במוריה, שהם השליחים שלה הוא משהו שקל מאוד לפתור ושיאפשר להכניס את התלמידים למסגרת חינוכית טובה יותר בה המורה הוא המחליט ולא ההורה ומכאן שהחלטותיו של המורה הן קריטיות לעתידו של התלמיד. במערכת כזו, בה ההורה יצא מן המשוואה והיא כמעט כולה מכילה רק את המורה והתלמיד, יש הרבה מקום להערכה והערצה של התלמיד את המורה דבר שיתורגם ברצון התלמיד להוכיח את עצמו ולרצות את המורה דרך ציונים והתנהגות טובה.

האב השני היא אזלת היד של המשטרה וזו בעיה שלא רק משפיעה בתחום החינוך אלא כמעט בכל תחום מדיני-חברתי, במדינה בה המשטרה עסוקה בלעצור מחבלים ואת ארגוני הפשע הגדולים כמעט ולא נשאר כוח אדם לטפל בדברים החשובים יותר לאזרח מן השורה (שהוא נתקל בהם יותר בחיי היום יום), אולם תקצוב המשטרה הוא לא הפתרון היחידי לבעיה הזאת, לא נדרש שינוי תקציבי אדיר על מנת להכניס את המשטרה לתוך מערכת החינוך ובעצמה גדולה. כל מה שצריך הוא רצון של הממשלה להוציא לפועל את הרעיון שתיק פלילי במשטרה מוביל באופן ישיר לעיכוב גיל קבלת הרישיון וחוסר האפשרות לשרת ביחידות קרביות בצבא. שתי האופציות האלו יהוו קלף חזק מאוד אצל המורה כלפי התלמיד וכל תלמיד ידע שהכנסת משטרה לתמונה לא תיגמר בהתראה מצד השוטר אלא תיק פלילי שיש לו השלכות בשטח.

חוסר הדוגמה האישית מגבוה נשמע כמו סיסמה אבל האמת בשטח היא שצביעות, שחיתות ופוליטיקה זולה מתורגמת אצל הנוער בצורה רעה מאוד ל"כל דאלים גבר". זו משוואה פשוטה מאוד שאולי קשה בהתחלה לראות אותה אבל פסיכולוגים מאמינים בה. ממשל על כל מוסדותיו מקרין באופן חזק מאוד על התנהגות אזרחיו. לתשומת לב הנבחרים.

אלימות היא כמעט תמיד הסממן הראשון למצוקה כלכלית. איפה שאין כסף מוצאים דרכים חוקיות פחות להשיג אותו ודרכים חוקיות פחות אומר סמים, כספי פרוטקשיין, גניבות ואף חמור מכך. את המצוקה הכלכלית אי אפשר לפתור בין לילה אולם שילוב נכון של משטרה חסרת-רחמים ותקצוב שכבות חלשות יכול להוריד פלאים את רמת האלימות וזה משהו שכל אזרח במדינה יודע.

לבסוף המצוקה החברתית, שחודדה טוב מאוד על ידי בנימין נתניהו כאשר אמר "השמאלנים, העשירים האלה" (או משהו כזה) ושבמו ידיו העמיק את הקרע החברתי בכמה סנטימטרים טובים על ידי כך, היא אחת הבעיות היותר קשות לטיפול כאשר ניגשים לפתור את בעית האלימות. הרגשת הנחיתות וחוסר השוויון בקרב אוכלוסיות יוצאות אפריקה מגיעה למצב בו היא נותנת "לגיטימציה" לפעולות נגד האוכלוסיה הותיקה יותר (קרי אשכנזית יותר) בחוגים החברתיים שבשוליים. פתאום אנחנו עדין להרבה תופעות של אלימות בארץ שנעשות על רקע עדתי, דבר שיותר מניתן לפתור אותו אם ראשי החברה שלנו היו מוכנים להפסיק לרכב על העניין הזה על מנת לזכות ביתרונות פוליטיים כאלו או אחרים. סגירת הפער העדתי דורשת, יותר מאשר תקצוב, הנהגה טובה.

זהו, בגדול.

ביקורת על הסרט Brockback Mountain

Brockback Mountain זה הסרט שאתם רוצים ללכת לראות אם אתם שוקלים ברצינות להתאבד בעזרת פינצטה.  הסרט מדבר על זוג הומואים, אחד מוואיומינג ואחד מטקסס שנפגשים ומגלים את מיניותם בזמן מסע (שאורכו עונות) עם כבשים עליהן הם אמורים לפקח ולהשגיח.

לאחר שהמסע נגמר והחברה מקבלים את כספם עבור העבודה שנעשתה נאמנה הם חוזרים איש איש לארצו ומתחילים להיפגש רק אחרי הרבה זמן בתדירות מאוד נמוכה.

אני חושב שמה שעיצבן אותי יותר מהכל בסרט, וזה לא המבטא הדרומי הכבד שלא מאפשר לך להבין כלום ממה שהם אומרים, וזה לא שג'ק ג'ילנהאל מקבל מאחור בסצנה שבהחלט הייתי יכול להסתדר בלי שתהיה לי בזכרון, זה גם לא בגלל מישל וויליאמס המעצבנת שמשחקת בסרט וגם לא בגלל שרואים שם יותר מדי ישבנים גבריים. הבעיה הכי גדולה שלי עם הסרט הזה, שאגב עוד לא יצא בישראל, היא שהוא פשוט דורש גלובוס הזהב. יש לו תמה שפשוט צועקת "תנו לי פרס", נושא שנוי במחלוקת אבל שמיושב טוב מאוד בקליפורניה.

הסרט על הפנים, בכל פרמטר ומובן אפשרי. המשחק שם בסדר (לא יותר), התסריט משעמם, הבימוי סטודנטיאלי והפס-קול לא משאיר רושם. אני הייתי מעלה באש את הסרט.

אחת הבלדות הטובות ביותר שנכתבו

נזכרתי בשיר הזה לפני כמה ימים במהלך ויכוח סוער עם השותפות לדירה שלי. מי שהכיר לי את הבלדה המדהימה הזאת הוא דני שמוליאן, חבר ילדות שאבד בינינו הקשר ושנהג לטחון את השיר הזה מאות פעמים ביום. בכל מקרה, אם למישהו לא יצא לשמוע את הבלדה הזאת אני מציע שיוריד אותה וישמע בזריזות:

Spanish Train
Chris Deburgh

There's a Spanish train that runs between
Gualdalquivir and old Saville
And at dead of night the whistle blows
And people hear she's running still

And then they hush their children back to sleep
Lock the doors, upstairs they creep
For it is said that the souls of the dead
Fill that train ten thousand deep

Well a railway man lay dying with his people by his side
His family were crying, knelt in prayer before he died
But above his bed just a waiting for the dead
Was the Devil with a twinkle in his eye
"Well God's not around and look what I've found
This one's mine"

Just then the Lord himself
Appeared in a blinding flash of light
And shouted at the Devil
"Get thee hence to endless night"
But the Devil just grinned and said
"I may have sinned
But there's no need to push me around
I got him first so you can do your worst
He's going underground"

"But I think I'll give you one more chance"
Said the Devil with a smile
"So throw away that stupid lance
It's really not your style"
"Joker is the name
Poker is the game
We'll play right here on this bed
And then we'll bet for the biggest stakes yet
The souls of the dead"

And I said "Look out, Lord, He's going to win
The sun is down and the night is riding in
That train is dead on time, many souls are on the line
Oh Lord, He's going to win"

Well the railway man he cut the cards
And he dealt them each a hand of five
And for the Lord he was praying hard
Or that train he'd have to drive
Well the Devil he had three aces and a king
And the Lord, he was running for a straight
He had the queen and the knave
And nine and ten of spades
All he needed was the eight

And then the Lord he called for one more card
But he drew the diamond eight
And the Devil said to the son of God
"I believe you've got it straight
So deal me one for the time has come
To see who'll be the king of this place
But as he spoke, from beneath his cloak
He slipped another ace

Ten thousand souls was the opening bid
And it soon went up to fifty-nine
But the Lord didn't see what the Devil did
And he said "that suits me fine"
"I'll raise you high to a hundred and five
And forever put an end to your sins"
But the Devil let out a mighty shout, "My hand wins"

And I said "Lord, oh Lord, you let him win
The sun is down and the night is riding in
That train is dead on time, many souls are on the line
Oh Lord, don't let him win"

Well that Spanish train still runs between
Gualdalquivir and old Saville
And at the dead of night the whistle blows
And people fear she's running still
And far away in some recess
The Lord and the Devil are now playing chess
The Devil still cheats and wins more souls
And as for the Lord, well, he's just doing his best

And I said "Lord, oh Lord, you've got to win
The sun is down and the night is riding in
That train is still on time, Oh my soul is on the line
Oh Lord, you've got to win"

אדישות, רושם ראשוני שחיקה והערה אחת מהבחורה שהציתה הכל מחדש...

בחורה מהפקולטה ציינה בפניי שאני נראה שחוק. השותפה התומכת שלי בדירה תמכה בעמדה הזו, לאחר שהצגתי בפניה אותה. האם כל כך שחוק שזה בולט החוצה? האם אחרי 22 שנה אני נראה מספיק שחוק בשביל שאנשים ידעו לזהות את זה כאשר הם מסתכלים עליי? ממה אני שחוק יותר, מהעבודות, המבחנים והלימודים או מהמצב הכלכלי, חברתי ופוליטי בארץ? איך אני יכול להיות שחוק עוד לפני שבכלל הגעתי לקו הזינוק? אולי אני כבר הרבה אחרי קו הזינוק ואף אחד לא טרח להגיד לי את זה?- הכל הרי עדיין נראה לי כמו חימום בשביל הדבר האמיתי, והוא הוא אמור להיות זה שישחוק אותי. אני מנסה להיזכר אם הסתכלתי פעם אחת על מישהו בגילי, טיפה מבוגר או טיפה צעיר ממני וזיהיתי שהוא שחוק מהחיים ואני לא מצליח. יכול להיות שהאדישות הפסיכוטית שעטפה אותי מאז אמצע הקשר שלי עם מיכל ונמשכת עד היום מתפרשת כשחיקות? יכול להיות שחוסר היכולת שלי לפתח שיחה ולו חצי מעניינת עם רוב האנשים שאני פוגש מתורגמת כשחיקות?- פעם זה היה מתורגם בתור התנשאות, אני זוכר את התקופה הזו מצויין (התיכון).

אדישות היא שחיקה? אני עד כדי כך אדיש לאנשים? יש רק שני דברים שאנשים במהלך חיי אמרו לי שטרחו להיכנס אצלי בראש לאיזור ה"הם אולי לא לגמרי טעו". הדבר הראשון הוא מה שאמרה המחנכת הטובה ביותר בארץ (שחינכה אותי) לאימא שלי ביום הורים. הנרייטה קאופמן היה שמה והיא אמרה לאימא שלי שהרושם הראשוני שלי הוא "קטסטרופאלי". היא הרגישה חופשי לספר לה שלקח לה הרבה זמן להבין אותי ושהטלתי עליה אימה מהשניה הראשונה. היא גם הוסיפה שאני צריך לעבוד על זה אחרת אנשים, כל החיים, יבינו אותי ויפרשו אותי לא נכון. לא לקחתי אותה יותר מדי ברצינות אך לא עברו הרבה שנים עד שהבנתי שהיא צדקה- כמו בכל דבר אחר שהיא אמרה לנו. את הרושם הראשוני "הקטסטרופאלי" שלי לא הצלחתי לתקן עד היום אבל שיפרתי ושיכללתי אותו בעזרת אדישות.

הדבר השני הוא בנוגע לאותה אדישות והוא מגיע מפיה של אחת הבחורות שניתן לחשוב שלא הייתי זוכר מילה ממה שאמרו אך הבחורה הזו פרשה בפניי המחנכת שלי בכיתה ט' את שתי המשאלות שלה ל"שנה הבאה" באחד הימים האחרונים של הלימודים באותה שנה. במסגרת מטלה שהוטלה על כולנו בשיעור חברה, כמובן. היא ביקשה, לצד הדברים הבנאליים הרגילים (ציונים טובים, שלום עולמי והררי שוקולד... דברים מהסוג הזה) ש"אמיר יצא מהאדישות שלו".

אפילו לא ידעתי שאני אדיש עד לאותה נקודה.

מאז שהייתי קטן ההורים שלי אמרו לי שאני מתווכח יותר מדי. אפילו כאשר סתם הייתי מעוניין לדעת יותר זה היה מתפרש אצליהם כוויכוח, מכוח ההרגל. באיזושהי תקופה בין התיכון לטכניון החלטתי, לאחר ויכוחים אינספור בזמן התיכון עם כל מי שהיו לו אזניים להקשיב, שאני מתחיל לבחור את המלחמות שלי אבל נראה לי שהאדישות שלי הגיעה לרמה כזו שאני בוחר לא להילחם כמעט בשום דבר, גם לא ברושם הראשוני "הקטסטרופאלי" שלי.

שבת שלום...

המהממת, החבר שלה והמכונית הכחולה

רבים לא לקחו אותי ברצינות כאשר סיפרתי להם שהעולם סובב רק בשביל לעצבן אותי וכל יום הוא רצף הוכחות לכך, ובכן אתמול קיבלתי הוכחה נוספת לכך. לא עברה שעה מאז שהעליתי את הפוסט על המהממת שלוקחת איתי הרצאות בפיסיקה ומצאתי את עצמי זז  מעט הצידה למראה מכונית חדשה כחולה שנעה לעברי רק על מנת לעשות פרסה בצורה טובה יותר. במכונית הכחולה, שעיכבה אותי בדרכי חזרה לאוטו והביתה, ישבה אותה בחורה ולצידה, במושב הנהג, בעלה/ארוסה... כאילו העולם צוחק על חשבוני.

המכונית אגב היתה של איזושהי חברת היי-טק ולכן חזרתי לשנן את תפילותיי שהבועה לעולם לא תגדל מחדש.

החברים של החבר ודעתם על החברה של החבר

תשובות למעיין מהקפיטריה:

האם חשוב שהחברים של החבר יסבלו אותך?- כן, אם הם ותיקים ממך, לא אם הם פחות ותיקים ממך.

האם חשוב שכל החברים שלו יאהבו אותך?- לא, החבר הכי טוב יכול לפצות על דעתם השליליות של חברים אחרים, ולהיפך.

האם חשוב שהחברים שלו ממש יאהבו אותך?- כן, כי אז הוא תקוע איתך, בין אם הוא רוצה או לא רוצה.

האם החברים של החבר הם ועדת ביקורת של הבחורה החדשה?- לא, אם החבר שלך חכם הוא לא שואל את החברים שלו מה דעתם.

האם הם בכל זאת ועדת ביקורת?- לא, אם הם חכמים הם לא מביעים את דעתם על החברה של החבר שלהם.

האם אפשר להחזיק בחבר שהחברים שלו הביעו בפניו דיעה שלילית עלייך?- לא, או שאת תעופי כמו טיל דרך החלון או שהם לאט לאט יתרחקו והוא יהיה תקוע איתך ועם החברים הסתומים שלך.

האם החבר שלך צריך להשקיע בשביל שהחברות שלך יאהבו אותו?- לא, את לא תאהבי את זה שהחברות שלך יאהבו אותו, בכל מקרה.

מה לעשות אם את לא סובלת את החברים שלו?- אז מה, גם הוא לא.

זהו בערך.

גבוהה, יפה וחטובה

מתישהו, איפשהו אני מקווה שיהיה לי חדשות כמו "יש לי חברה" אבל לעת עתה אני מוכרח להצטמצם ל"יש לי על מי להסתכל" שזה סוג של מעורר רחמים אבל זה מה יש כאשר אתה נמצא בטכניון. ובכן... היא גבוהה, היא חטובה, היא יפה בטירוף וחמודה... הכי חשוב, כמובן, זה שהיא כנראה גם נשואה.

נו, אני לא מופתע.

השקת הספר והפקקים

פרשתי מיום עמוס במיוחד בטכניון על מנת להיות נוכח במסיבת השקת הספר של חבר שלי (הדבר הזה מצד ימין בבלוג) בקניון עזריאלי אתמול בשעה שש. אני, מדוייק כמו שעון שוויצרי שיוצר במפעל גרמני, יצאתי מהטכניון לביתי בנתניה בשעה שתיים. בשעה חמש, שעה לפני תחילת האירוע, החלטתי שזהו זמן מתאים לצאת מרמת-פולג לעזריאלי...

חלק I- אני וסנכרון הרכבות

היה לי רק רבע טנק דלק כשיצאתי מהבית ולכן החלטתי לקפוץ שניה לתחנת דלק הקרובה לביתי למלא את הטנק. תחנת הדלק הזו ממוקמת על כביש המחבר את רמת-פולג, אבן יהודה וכביש ארבע בצומת דרורים. הוא גם מפגיש אותך עם מסילת הברזל של רכבת ישראל ועם טובי המסנכרנים בארץ. הם מסנכרנים כל כך טוב שלפחות פעם בחמש פעמים שאני מגיע לשם אני צריך לחכות המון זמן עד שרכבת אחת תעבור ותחליף מסילה ובכך תאפשר לרכבת השניה להמשיך לדהור באותה מסילה ולעבור מהצד השני. מכל מקום, יכולת הסנכרון הזו גרמה לפקקון קטן מאיקאה ועד מסילת הברזל. הפקק הזה עלה לי כ25 דקות מהחיים.

חלק II- אני וסנכרון הרמזורים

כשיצאתי מתחנת הדלק החלטתי לתת גז על מנת לחזור חזרה למחלף ולרדת לכיוון תל-אביב. בשלב הזה, אממה, כל אלו שנתקעו מהצד השני של מסילת הברזל החליטו להעביר את התקיעה שלהם לצד השני- כלומר לחסום את הכיוון אליו אני מעוניין לנסוע. האמת היא שהגודש שהם יצרו לא היה לגמרי באשמתם. מסתבר שהצומת שליד איקאה מסונכרנת בצורה כזו שעד שהרמזור נהיה ירוק עבור אלו שמגיעים ממזרח ומעוניינים לחצות לרמת-פולג הם לא יכולים ליסוע כי הקונים שחזרו מאיקאה מילאו להם את הצומת.

עוד 35 דקות מהחיים הלכו לי שם.

חלק III- אני והפקק של גלילות

"הפקק של גלילות" הוא שם מטעה כי האמת היא שהפקק התחיל ברעננה ורק עבר בגלילות והמשיך עד עזריאלי. "הפקק של החיים שלי" הוא שם מדוייק יותר. לקח לי עוד שעה להגיע לעזריאלי ממחלף רמת פולג.

חלק IV- שלט צהוב קטן

כאשר הגעתי לעזריאלי והוא מצד שמאל לי הייתי ממש מאושר. איחרתי לאירוע רק בשעה ואני כבר יכול לגעת בעזריאלי מרוב שהוא קרוב. אוי, איזו טעות זו היתה לחשוב כך. התחוור כאשר היה תורי לפנות שמאלה ברמזור שאינני יכול לעשות כן. כך לפחות סיפר לי שלט צהוב, קטן, שלא נראה למרחק של יותר ממכונית אחת. השלט סיפר לי שאין פרסה ואין פניה שמאלה עד השעה שבע בערב.

האירוניה הגיע לשיאה כאשר הסתכלתי בשעון שעל ידי והוא טען שהשעה היא שבע דקות לשבע. כלומר עוד שבע דקות והרמזור היה מתחלף לירוק אבל אני לא יכול פשוט לעמוד להסביר לאנשים מאחוריי שאני לא זז... אז הייתי צריך ליסוע ישר, מבין שאין פניות פרסה בתל-אביב והתרגיל הזה יעלה לי הרבה יותר משבע דקות.

חלק V- אני והפרסה

עשיתי פרסה בפניה הראשונה. זין על כולם. לקח לי שעתיים להגיע וזובי אני מבזבז עוד שעה על להגיע לצומת שבה אני אוכל לפנות ימינה ואז עוד ימינה ואז עוד ימינה. הנהגים התעצבנו עליי.

חלק VI- ההשקה

היה סוג של מגניב. למרות שלא יצא לי להחליף יותר ממשפט עם חבר שלי יצא לי לפגוש חברים אחרים וכמה מהם אני אפילו סובל.

חלק VII- מסקנות

צריך לשרוף את תל-אביב, איקאה ואת רכבת ישראל ליסוד. לא להשאיר אבן על אבן.

בלוגים קרובים

שמתי לב שיש פונקציה "בלוגים קרובים" בראש העמוד והחלטתי לבדוק מה היא עושה. הפרשנות שהוצגה לפניי לאחר ששהיתי לזמן ממושך עם העכבר על הפונקציה סיפרה לי שהפונקציה אמורה להציג לי אילו בלוגים אנשים שקראו את הבלוג שלי קראו גם כן.

אני חייב לציין שיש לי קוראים ממש מסורים- הם לא קוראים שום בלוג חוץ מהבלוג שלי.

תיאוריה חדשה

אני וחברים יצאנו אתמול לשתות משהו ושיחה אחת משלל השיחות שערכנו בפאב היתה בנוגע לתורה הדארווניסטית. מכיוון שכולם מכירים אותה אז אני לא אטרח להסביר אבל רק אזכיר שהתורה הזו לגמרי לא תקיפה לגבי בני-אדם שבאופן שיטתי מתגברים על כל סלקציה "טבעית" באשר היא.

ולכן אני מכריז על התיאוריה הדאוויניסטית! (טה,טה-טה,טה-טה-טה-טאם!), התיאוריה באה להסביר את העלייה לכוח והתעצמות אנשים מסויימים בחברה האנושית כפי שתיאורית דארווין לא מסבירה והיא מבוססת על העקרון שככל שאתה עושה יותר רוח,או "מוריד דאווין", אתה מטפס גבוה יותר ב"שרשרת המזון" האנושית.

התיאוריה נותנת תחזיות טובות עד מאוד במערכות בתי הספר והצבא ותוצאות לא רעות בכלל לחברות אנושיות מורכבות יותר.