למה לא נכנסים אליי?!

מורטישיה ציינה בפניי שאני צריך להגיב בפוסטים של אנשים אחרים ואשכרה לפתח איתם שיחות, אם אני רוצה שיכנסו אליי יותר אנשים. זו נראית לי עסקה לא הוגנת והשקעה מרובה מדי, בייחוד לאור העובדה שלאחר שיטוט ספורדי בבלוגים בישרא-בלוג, בחצי שעה האחרונה, לא מצאתי עוד בלוג אחד מלבד השלושה שמקושרים אליי (ג'ורג', יוספה וזיו) ששווה קריאה- לא רק מפני שהתוכן שלהם לוקה בחוסר אונה אלא גם חסר ברובם פסיקים ואין לי שום כוונה לנסות להיכנס למוחו של בן 14 ולהבין מה הוא רצה להגיד.

גן ילדים

"הקורס הזה הוא פשוט גן ילדים" אמרה לי גילי לפני כמה חודשים לפני אחת ההרצאות במועדון המדע שבהן נוכחנו. זה לא הרשים אותי שבחורה עם ממוצע של 97 אומרת לי את זה ואפילו היה קצת מוזר לשמוע ממנה "הצטערתי שלא לקחתי את הקורס הזה" (כאילו... מה זה כבר משנה לך לממוצע, תגידי לי?!). אבל עכשיו, אחרי שנכנס הציון שלי, אני רגוע הרבה יותר ונכון לומר שהקורס הזה באמת היה גן ילדים.

I owned this course!

I nailed whatever there was to nail...

מה בין דייט עם בחורה ולתחקיר בטחוני

אם היה לי כוח להנדס רשימת מומלצים בצד אז הבלוג הזה: http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=25869&blogcode=3509157  היה כמובן בפנים (ג'ורג', אני צריך שמישהי תשב לי על הראש בעניין הזה...). בכל מקרה, הפוסט אליו נתתי קישור (לכו תקראו!) הזכיר לי את אחת הבחורות היותר קשור להשגה שניתקלתי בהן.

אני זוכר שלאחר שיחות טלפון פרה-פגישה ולאחר שתי פגישות בבית קפה אמרתי לזיו שהשיחות איתה מאוד כבדות, איטיות כאלה, כאילו ממש קשה לגרום לשיחה לזרום. אם שיחות היו מים אז השיחה איתה היתה דבש כזה, או גומי מחומם. היא לא ניאותה לתת תשובות שאפשר לזרום איתן. זה לא שהיא נתנה תשובות "כן" ו"לא" אבל התשובות שלה לא היוו מצע שעליו אפשר להמשיך לפתח נקודה.

באחת השיחות שאלתי את ניר, אח של זיו, שבמסיבת יום ההולדת שלו ראיתי אותה לראשונה וממנו (ומחברה שלו לשעבר) לקחתי את הטלפון, איך החבר הקודם שלה (אקס מיתולוגי כזה) הכיר אותה. אמרתי שלו שאני מרגיש, כאשר אני מדבר איתה, שכאילו אנחנו בתחקיר ביטחוני- היא עונה רק על מה שהיא נשאלת ותו לא.

היה סוג של מצחיק כאשר ניר הסביר לי שהחבר הקודם שלה הכיר אותה בתחקיר ביטחוני שהוא עשה לה.

מבדקי קצונה

עשיתי אתמול מבדקי קצונה לקראת החזרה לשירות. באחד המבחנים הנבחנים נדרשים לכתוב סיפור קצר על שמונה תמונות שמוצגות בפניהם על גבי מסך המחשב. התמונות, אין ספק בכלל, הן דיכאוניות אבל הנבחנים (כולם) יודעים שקצין הוא בן אדם מאושר אז צריך לכתוב סיפורים לא דכאונים על מנת שהפסיכולוג לא יתרשם שאתה משוגע ודכאוני.

בדיוק בגלל זה הציורים האלה, במקום לבדוק דכאוניות או לא, בודקים את רמת האלתור וכושר ההמצאה המטורף של הנבחן. כמה קרוב ל180 מעלות הצלחת לסובב את הסיפור בתמונה כך שהוא יראה הכי פחות דכאוני.

-" אז מה כתבת לנו?"

-"כתבתי סיפור על וונדי, שבדית בת 6 שיצאה ביום שבת שטוף שמש לקטוף פרחים לאימה הבריאה והספורטיבית. אביה, החם האוהב והשוויוניסט אפה לה עוגיות על מנת שתוכל לחלוק אותן עם שאר חבריה (יורגן, האנס ויוהן) השוודיים שבאו להצטרף אליה ולתת לה עזרה".

-"אבל מה זה קשור לתמונה?"

-"מה זאת אומרת?"

-"הרי התמונה מראה קבר אחים מלא מעל לגדותיו בגופות מרותשות ובחור ערום עם פירסינג באשכים וקעקוע של גולגולת על הגב משתמש בלהביור על מנת להצית את הגופות, בעוד שחברו מגולח הראש עם כתובת קעקע "I live to cause you pain" משתמש בסכין קצבים ומרתש את הגופות של הילדים הקטנים יותר ומעביר לחבר הכנופיה השלישי שאוכל אותן"

-"או..."

יומן מסע

300 דרכים יש להגיע מתל השומר לרמת השרון, היכן שאחותי גרה ועל אחת הדרכים האלה אני עומד להמליץ לכם, כי היא מהירה, זולה ועוזרת לך להכיר האת הארץ.

יוצאים מתל השומר חזרה לכביש מספר 4 (או 40, כפי שהוא נקרא בקטע הזה של הכביש). נוסעים צפונה עד שמזהים שלט שטוען שכביש מספר 5 (הכביש הזה שחוצה מצומת גלילות ועד לאריאל) עומד לפגוש אתכם אז אם אתם רוצים אותו תרדו במחלף. בנקודה הזו עליכם להתבלבל ולחשוב שאתם עד כביש מספר 2 ולכן כאשר תעלו על כביש מספר חמש יהיה עליכם להמשיך ליסוע מזרחה על מנת להגיע לצומת הכפר הירוק. אתם צריכים להתעלם בברוטליות מהעובדה שהשלטים בעוד אתם עולים על כביש חמש מספרים לכם שמזרחה יש רק את פתח-תקוה, ראש העין ואריאל (מה זה משנה, בינינו?!).

עליתם על כביש חמש והתעקשתם ליסוע מזרחה ולהוכיח לשלטים שהם טועים ושרמת השרון נמצאית שם. אתם ממשיכים ליסוע עד שאתם נשברים ובבכי תמרורים מחפשים לעשות פרסה. הפרסה תבוצע שניה לפני שאתם עולים על כביש 6 כיוון צפון, ממש ליד השלט "סוף העולם". בשלב הזה אתם אמורים למצוא את עצמיכם עם הפנים מערבה מחפשים היכן לכל הרוחות החביאו את רמת השרון.

אתם מאיצים קלות בשביל שלא להודות שביזבזתם זמן יקר מהחיים שלכם בחיפוש עקשני אחר עיר. אתם דואגים שלא להבחין בשלטים שמורים לכם שעל מנת להגיע לרמת השרון צריך לרדת ימינה במחלף הכפר הירוק ומתעצבנים לגלות שהדבר הבא שיאפשר לכם לעשות פרסה נמצא בהרצליה.

אז אתם מכוונים לכיוון הרצליה רק על מנת לקחת את הנתיב הלא נכון ולהיזרק לכיוון דרום- תל אביב, הנקודה הזאת מאוד חשובה. תתרכזו בבקשה, אתם נוסעים לכיוון תל אביב (כן, מאיפה שהגעתם) למרות שאתם רוצים בכלל לכיוון הרצליה. זו נקודה עדינה.

אוקי, אתם לכיוון תל-אביב, עכשיו אתם צריכים להסתכל ימינה מהחלון. אתם תראו את המחלף על כביש חמש שאותו חיפשתם בהתחלת המסע, זה שמזרחה ממנו אשכרה יש את רמת השרון. אתם דואגים לרדת במחלף קק"ל ולעשות פרסה גדולה חזרה לכיוון צפון. משם הדרך היא פשוטה- אתם יורדים לכביש חמש, נוסעים מזרחה ועולים על מחלף הכפר הירוק.

לשאלתכם: כן, אני גרוע.

הפוסט ה300

הפוסט הבא יהיה הפוסט ה300 שלי, ואם אתעלם ממוצע הקוראים לפוסט שלי, זו סיבה למסיבה.

לאיזה נושא אני אקדיש את הפוסט ה300? בעיה...

רעיונות?

יום האישה הבינלאומי

יום האישה הבינלאומי היום- שיהיה במזל! אבל למה לכל הרוחות האוכלוסיה האנושית הגדולה ביותר בעולם, כלומר המכנה המשותף הנמוך רק ל"כל בני האדם", צריכה לחגוג יום מיוחד? האם סקרים שמראים כיצד אחוז הנשים בעלות ההשכלה עולה וקיטוב המשכורות בין הגברים לנשים עולה גם כן, לא יכולים להתפרסם באף יום אחר?- אני מאמין שכן, אולם מגבוה הוחלט שבמשך יום אחד העולם המערבי כולו יתרכז בסוגיה אחת- הנשים, שאם אלו היו מבטלות את היום הזה ופורסים את הסוגיה הזאת לבעיה תמידית במשך 365 אז אולי הן היו רואות תוצאות מהר יותר. הרי זהו הטבע האנושי, אם יש יום אם אז לא צריך לאהוב את אימא כל השנה- אפשר להביא לה פרחים רק ביום אחד ולסגור עניין, אותו הדבר גם עם ימי-הולדת שמאפשרים לך לסתום לחבר מן הכיתה את הפה עם איזו מתנה "שאני אביא ביום ראשון". יום כיפור גם הוא דוגמה מסויימת איך פותרים בעיות של שנה שלמה ביום אחד ובעצם לא פותרים כלום. ט"ו בשבט הוא היום היחידי שבו ילדי ישראל נוטעים עצים כי הרי ידוע שיש לנו יותר מדי וגם ככה צריך לחכות שהן ימותו כל השנה לפני שנשתול חדשים. יום למלחמה בסוגי סרטן שונים על מנת לא להכביד על הציבור את הבעיות הבריאותיות של אנשים לאורכה של כל השנה. אפילו למגיפה הקטלנית ביותר כיום בעולם, האיידס, ניתן יום אחד שבו כולנו יכולים לפדות את חובתינו המוסרית ולהקדיש מספר שעות לחשיבה על העניין.

אולי מוטב שנפסיק להגדיר לבעיות שלנו ימים מסויימים אשר בסופם אנחנו תמיד מרגישים הרבה יותר טוב עם עצמינו, לא כי הבעיות (חס וחלילה) נפתרו כולן בימים האלה, אלא מכיוון שלנו לא אכפת מהן עד לשנה הבאה.

העובדה שלא זכרתי שהיום יום האישה הבינלאומי יכול להצביע רק על דבר אחד- אין לי מספיק נשים בחיים (אימא את לא נחשבת!) וזו בעיה בפני עצמה... אני לא מתכוון להגדיר לבעיה הזו יום מסויים בשנה. מסיבות ברורות.

דף נוסחאות

ניקוי המדפים לקראת עזיבת הדירה לצמיתות מעלה הרבה ממצאים, אחד מהם הוא דף נוסחאות בקורס אלקטרודינמיקה מלפני שנה. המרצה שנתן את הקורס דרש שנבוא רק עם דף נוסחאות אחד (שני הצדדים) אז נלאצנו לסכם קורס שלם מפוצץ בחומר, נוסחאות ונושאים, על דף נוסחאות אחד.

אמנם בקושי תוכלו לראות משהו על הדף הזה אבל במציאות הוא לא שונה בהרבה.

זהו, by far, דף הנוסחאות הצפוץ בעולם...

כפות הרגליים

כבר הרבה זמן שאני מנסה למצוא פירוש לתופעה הזו אך כל מאמציי העלו חרס (וזה לא הרבה...). מה גורם לאנשים ללכת יחפים ברחבי הטכניון והאם זה קשור לניתוח כירורגי בגיל צעיר בו הבריגו להם את המוח החוצה, עקרו להם אשך אחד והחליפו ביניהם?

למה שמישהו ירצה להסתובב במסדרונות של אולמן ואז על האספלט כל הדרך למעונות, יחף? מילא דופק את עמוד השדרה אבל מה עם שלוליות ובוץ שלא יתייבש? עם כל מיני חולירות שיש על הקרקע וזו הסיבה למה אנחנו לא אוכלים ממנה, מה עם אנשים שהולכים עם קאטרפילר ואפילו יתענגו על הרגע שבו הם בטעות דרכו לך על הרגליים, מה עם האנשים שבלא בטעות ידרכו לך על הרגליים? מה עם הרצון של כולם לא לראות את כפות רגליך החשופות ומה עם הקטעים האלה שבו הזרת הקטנה שלך נדפקת בקיר ובא לך שנשמתך תעזוב אותך רק בשביל לא להרגיש כאב?

פעם חשבתי שמדובר רק בדפוק אחד ואולי באמת היה רק דפוק אחד כזה עד לפני סמסטר, אבל עכשיו כבר ראיתי שלושה כאלה. את אחד מהם אפילו יצא לי לראות נכנס לשירותים בפקולטה יחף... מי רוצה להיכנס לשירותים ציבוריים יחף, אלוהים אדירים?!

אני דורש פתרון לעניין הזה.

מורן אטיאס מצטלמת בעירום (סרטון)

יום שלישי התחיל כבר ואפשר להתחיל לספור את הימים לאחור לעבר הסופ"ש. לחלק מכם הסרט הבא יעזור מאוד להעביר את היום הנורא הזה שתקוע לו באמצעו של השבוע:

http://www.moran-a.2ya.co.il/

שיהיה יום מגניב.