Chronicles

זה נגמר

כן, אתמול קיבלתי את ההודעה הרשמית. לא היו חצוצרות וגם שטיח אדום לא הוביל אותי אל החדר, הציפורים לא נאלמו דום והרחובות נשארו עמוסים במכוניות בפיח. זה לא היה מרגש, לא זלגו דמעות ואפילו לא היה מקום להשחיל אנחת רווחה, זה היה קר וקצר: "טוב, אני אתן לך 100 בכל מקרה, אני אעביר את הציון עוד היום".

זהו. 22 שבועות של מחקר נגמרו במשפט אחד כל כך פשוט.

האופציה השניה היתה במחוזות הפליליים

נכתב על ידי Anni3, 17/10/2005 17:30, בקטגוריות You've been here before
3 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע
תגובה אחרונה של זיו קיטרו ב-17/10/2005 18:00

בית הפנקייק, אדם וחווה.

בין החומוס לצ'ילי ובין הפיתות המנוגבות לקנקן הלימונדה המשותף, בין הזיתים שבמרכז השולחן לבין קערית העגבניות המרוסקות נשארנו אני, הוא והיא. היא זו אישתו של ההוא השני שבינתיים ליווה את בנו (ההוא השלישי, או החצי "הוא") לשירותים.

אני אפילו לא זוכר מה היה הדבר הפתח את השיחה אבל את המשפט הראשון (ובין האחרונים שלי) בה אני זוכר. אני הסברתי לה שבנות שצעירות ממני לא מעניינות אותי. זה קשור כנראה לעובדה שכל החברים שלי מבוגרים ממני (כמעט כולם) ולעבודה שאני עתודאי ולכן קפצתי את הפאזה בחיים שהבנות הצעירות ממני עדיין תקועות בה (הפאזה של לשרת בצבא ולא לעשות כלום בחיים). הבנות המבוגרות ממני, לעומת זאת, לא רואות אותי ממטר. זה לא קשור אליי ספציפי אלא זו פשוט גישה לחיים שמאוד פופולארית בקרב בנות בערך מהזמן שחווה נתנה לאדם את התפוח. לא מלמדים את זה בבית ספר אבל האמת מאחורי הסיפור הזה היא שהנחש הערמומי בא אל חווה: "הי חווה, ראית את החתיך השוודי הזה שמטייל פה בגן?", "חתיך שוודי?", "אופס, סורי, קונפליקט דמות-שחקן לרגע פה...", חווה היתה נראית מבולבלת "מה זה קונפליקט? איך מאייתים את זה? ומה זה שוודי?.... למה אני מדברת עם נחש? מה יש בתפוחים האלה?"

"בכל מקרה..." המשיך הנחש "בדקי אותו, הוא בלונדיני, מגניב עם עיניים כחולות וקוביות בבטן", הנחש היה מעין החבר ההומו של חווה, כמו החברים של קארי מ"סקס והעיר הגדולה". אז חווה באה לאדם ב"מה עניינים? אתה בא לפה הרבה?"- היא היתה בחורה מאוד לא שמרנית ושוברת מוסכמות בקטעים האלה ואדם עשה לה "כן" בטון נמוך והמשיך לתהות לגבי זוג החברים שיש לו בין הרגליים והמפקד שלהם "מה אלה עושים לכל הרוחות?, אולי הם כמו הכדורים המתכתיים שאנשי עסקים אמריקאיים מגניבים משחקים איתם בשביל להירגע...כדורים סיניים!, כן, ככה הם נקראים... רגע, מה זה אמריקאיים... ומה זה סיניים?" ובזמן האדם משחק עם אשכיו ודוחף את הכבאי הקטן לכל חור ובכלל לא נותן דעתו על הפצצה הבלונדינית הערומה שעומדת לידו, חווה פונה אליו "אז... איפה היית בצבא?" ואדם ענה לה "אני הייתי סמל חזרה לשירות במדור עתודה אקדמאית ומיררתי למיליוני עתודאים את החיים!" ... "אני לא עניתי לטלפון אפילו לא פעם אחת במשך שנתיים שלמות!", לא מבינה מה זה עתודה ומה זה טלפון אבל גאון במתמטיקאי that she was המשיכה חווה ושאלה "שנתיים?, למה לא שלוש כמו כל הגברים?" ואדם ענה לה באותו פאתוס "כי היו לי בעיות מדרסים!".

"בעיות מדרסים?" שאלה חווה. "כן, הלכתי כל הזמן יחף... ועכשיו יש לי כאבי גב נוראיים".

"אז אתה רוצה להגיד לי שאתה בעצם רק בן 20?"

"כן"

"אה... טוב, אתה צעיר מדי בשבילי, אני מחפשת מישהו יציב, מבוסס שכבר לא גר עם ההורים ויש לו רכב, עבודה מכובדת עם משכורת גבוהה ושאיפות" והתחילה ללכת חזרה אל הנחש.

אדם החל רץ מאחוריה מזהה חור אחד שהוא עוד לא ניסה לדחוף אליו את הפין שלו אבל היתה לו הרגשה טובה בקשר לאליו: "חכי! אבל אני יציב (יש לי מדרסים כבר) ואני גם לא גר עם ההורים (כי אין לי מושג מה זה) ו... אני אוציא רשיון לרכב בשניה שמישוה יטרח להמציא את משרד הרישוי (וזה יהיה עוד מיליון שנה) ואין לי מושג מה העבודה שלי אבל יש לי זוג כדורים סיניים אז כנראה שאני מרוויח מלא כסף!"

ואז חווה הסתובבה אליו, הניחה בידו את התפוח ואמרה לו" אדם, זה תפוח מעץ הדעת get a clue" והלכה, משאירה את אדם לרדוף אחרי ארנבות.

טוב, רוב הסיכויים שיש כמה אי-דיוקים בסיפור כי אם גם אדם וגם חווה היו בלונדינים אז כולנו היינו שוודים... אבל! הנקודה שלי היא שלבנות יש קטע עם בחורים שיותר מבוגרים מהם.

רציתי לרשום פוסט על השיחה עצמה, אבל זה כבר ארוך מדי אז אני אפרסם את השיחה בפוסט נפרד.

נכתב על ידי Anni3, 16/10/2005 10:58, בקטגוריות You've been here before
0 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע

טלוויזיה גדולה במיוחד.

הידיות הרמה במוצרי אלקטרוניקה כבדים והבתים בישראל שניהם מתוכננים, על ידי ועדה מתכננת מרכזית שנקראית "הועדה ללוחמה בכריות היד", כך שיכאב לך כמה שיותר כאילו באים לומר לך "Once you put your new t.v down there's no lifting it back".
אני משוכנע שכאשר המובילים מביאים את הטלוויזיות או המוצרים הדומים אז ידיות האחיזה עמוקות יותר והן לאט לאט נסתמות על ידי מתנגנון התחדשות פלסטיק- טכנולוגיה שהועדה המציאה ויש לה פטנט עליו.

אני וחבר ניסינו להעביר את אם כל הטלוויזיות מביתו האחד לביתו השני. האם כל הטלויזיות היא טלויזיה כל כך גדולה שיש לה רחם דרכו היא יכולה להוליד עוד טלווזיות (צריך שטלויז מסוקס ידחוף לה את האנטנה שלו או משהו). הטלויזיה הזו היא עצומה, איזה 400 אינץ' ושוקלת 7000 קילו, כולם מהונדסים בקפידה לומר לך "we are not going anywhere".

בסוף היא זזה מקיסריה לנתניה, לא תודה למדרגות, לשיפועים, לבלטות הרחוב ולכביש מספר 2.

נכתב על ידי Anni3, 5/10/2005 14:03, בקטגוריות You've been here before
2 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע
תגובה אחרונה של Morticia ב-5/10/2005 14:38

שנה טובה

היום בערב נפתחים שערי הגיהינום והפעם הם נפתחים אצלינו בבית. הפלוס היחידי שאנחנו לא צריכים ליסוע לפתיחה: אימא שלי תתעצבן על הרעש של הילדים של אחיה, אבא שלי יתעצבן עליהם ועל השיחות המפגרות של גיסו והחבר המתעלק שלו, אחותי תנסה להיות נחמדה לשתי הדודות ושני הדודים וגם אני אנסה ולא אצליח.

סבתא תחלוק איתנו את המצע המדיני שלה, אימא שלי תשתיק אותה, אחותה תעזור. אבא שלי ימשיך לתהות על מה לעזאזל גיסו והחבר שלו מדברים, דוד שלי יהיה עסוק בלנטרל את הקטנים המופרעים שלו, אשתו תפגין חוסר נוכחות במטבח משווע במטבח, כרגיל, בת הדודה תנסה לתקשר עם הילדים של הדוד ואולי אפילו תצליח לכמה רגעים ואני ואחותי נשב ונאמץ את מוחינו לחשוב שכל זה לא באמת קורה וזה רק חלום רע.

יותר מאוחר, אחרי שסתמו למבוגרים את הפה עם אוכל נשב ונשתה קפה ונאכל עוגה וכל אחד יעלה, בתורו, נושא מטומטם אחר לשיחה. הנושאים יהיו רדודים, התגובות יהיו רדודות עוד יותר, הניתוחים, התובנות והמסקנות מהשיחות לא יראו נוכחות רבה מדי ולבסוף סבתא שלי תחתום כל נושא בהערה פולנית אחת, אובר-ניאנטרדטלית וטיפה יותר מפגרת וכולנו נצחק ונעבור לנושא הבא.

סוף הערב הדוד והדודה יהיו מרוצים שערב אחד מישהו אחר היה צריך לצרוח על הילדים שלהם, דודה שלי תהיה מרוצה על זה שערב אחד היא לא היחידה שצריכה להתמודד עם בעלה והחבר שלו, אימא ואבא שלי יהיו מרוצים שהבית עומד על טילו ואני ואחותי נהיה מרוצים שהערב נגמר.

אח... אני לא יכול לחכות כבר.

נכתב על ידי Anni3, 3/10/2005 10:52, בקטגוריות You've been here before
1 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע
תגובה אחרונה של זיו קיטרו ב-5/10/2005 14:39

התעללות בבעלי חיים- שיטת ההצמאה

מה שראיתי עכשיו בחדשות היה מזוויע, מזעזע וחסר על אנושיות. שיטת ההצמאה היא שיטה בה מגדלי העגלים מתעללים בהם עוד יותר מאשר הרגיל בכך שהם מונעים מהם מים לשעות ארוכות. בפועל מה שקורה זה שחוסר הזרימה בדם (כי אין מים) גורם לניוון השרירים וכך לבשר רך יותר.

אני לא יכול לראות דברים כאלה.
התעללות בבע"ח היא אחד הדברים הנוראיים ביותר שבן אדם יכול לעשות ואינדיקציה ברורה לחוסר אמפתיה בסיסית לצורת חיים אחרת. מחקרים מראים שרוצחים סדרתיים, לרוב, היו מתעללים בבעלי חיים בילדותם. היכולת של בן אדם להזדהות עם חיה היא מה שהופכת אותו ליצור אנושי.

החוק הראשון שהייתי מחוקק הוא חוק "עריפת האשכים": לוקחים את כל מגדלים העגלים המתעללים בארץ, ואת כל מפטמי האווזים המתעללים, ואת כל בועטי הכלבים וזורקי החתולים ועורפים להם את האשכים. בלי הרדמה.

נורא פשוט.

נכתב על ידי Anni3, 27/9/2005 20:38, בקטגוריות You've been here before
2 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע
תגובה אחרונה של aleph ב-27/9/2005 20:45

תשלום ארנונה- איך מבזבזים 75 דקות יקרות

לא היתה לנו ברירה אלא להתמודד עם זה פעם אחת ולתמיד. פחדנו, באמת שפחדנו. ידענו כמה יש לנו להפסיד והסיכויים לא נטו לטובתינו. ידענו שזה להיות או לחדול אבל לא היתה לנו ברירה- החוזה נגמר עוד שבוע והיינו צריכים ללכת לעירייה לגבי חשבון הארנונה.

כאשר נכנסנו פגשנו שם בחורה מהפקולטה שהסבירה לנו שהיא חיכתה קרוב ל50 דקות אז בהערכה גסה אמרתי שגם לנו יהיה משהו כזה. אוי... כמה טעיתי... 50 דקות נהפכו להיות 75 דקות של מריטת עצבים מולטיפוקאלית, רחבת היקף וחובקת חוזה.

הם הציבו את שלוחת העירייה הזאת פה על מנת לעזור לתושבי נווה-שאנן וסובביהם לשלם את הארנונה מבלי לחכות בתורים האינסופיים של העירייה למטה. כרגיל, כמו במדינת ישראל, רעיון יפה- ביצוע על הפרצוף.

הסניף מכיל שני פקידים. אחד שמטפל בכל מה שקשור לחשבונות ארנונה מים וכו' ואחת שמשמשת תפאורה. היא נמצאית שם, לבושה פרצוף אפאתי מרגיז, בשביל הפוטוסינטזה. ב75 דקות שישבתי שם אותה אישה לא קיבלה ולו בן אדם אחד, היא אחראית על "פניות ציבור" שבפועל אומר שהיא מטפלת במגזר המתלוננים שגילו הממוצע הוא 98 וארץ מוצאו הוא בדרך כלל מזרח אירופה. עד המישהו מהמגזר הזה מגיע בכלל, עם ההליכון המקרטע שלו, לסניף להתלונן הם גם סוגרים (יש להם לוח זמנים מאוד צפוף ולחוץ שם). בפועל, מכאן, שהיא פשוט לא עושה כלום. כל כמה זמן לעומת זאת היא סופגת תלונה ציבורית ממישהו שיושב שם ומחכה לפקיד האחד ההוא שלידה, כבר למעלה משעה ולא מבין למה היא אפשר להחליף את הפסל הסביביתי הזה (היא) במישהו קצת יותר מועיל. ניסיונות לשכנע את המיצג לעזור ואולי גם לטפל באנשים שיושבים שם נכשלו- היא לא מוסמכת לעשות כן ובכלל היא מעדיפה לדפדף באותם 5 דפים שוב ושוב עד שהיא תצטרך ללכת הביתה. היא תקבל קהל אולי, אולי כאשר היא תהיה בת 98 (והיא מתקרבת בצעדי ענק).

הפקיד המשמעותי לעומת זאת הוא בן אדם נחמד. כל כך נחמד שאנשים לא כל כך מעוניינים לעזוב אותו. פקידים נחמדים כאלה גורמים לך לחשוב שוב על תרבות השירות בארץ: האם אתה באמת רוצה שיתייחסו אליך יפה?- הרי זה אומר שיתייחסו לכולם יפה וזה אומר שאתה תחכה עד קץ הזמן ואז עוד קצת עד שתקבל שירות...בקיצור, הפקיד הזה עושה יותר מאשר רק לטפל בחשבונות הארנונה, הוא עושה גם שמאות, עורך חוזים והצעות קבלניות, אנשים החלו לעלות אליו לרגל על מנת לשמוע מה צופן להם העתיד וחלק אפילו מחזיקים אותו על תלוש משכורת בתור הברוקר שלהם. הוא כל כך נחמד שהוא פשוט עונה לכולם על הכל בנדיבות ובאדיבות (נחישות ורגישות). אגב, מכיוון שהעירייה החכמה החליטה שבמקום דלפק הם יעשו להם שולחן עץ גדול שהפונים יכולים לשבת על כסא מצידו השני אז אין פה שום עניין של התשה- אתה יכול לשבת שם שעות(!) ולטפל בכל פרט קטן שלא נראה לך.

קוראים לו ציון והוא האליל שלי, אני הייתי מריץ אותו לראשות עיריית חיפה ואת הדחליל ש"נותנת שירות" לידו לסגנית שלו.

נכתב על ידי Anni3, 26/9/2005 12:41, בקטגוריות You've been here before
0 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע

בלוגים קרובים בר קבועים הוסף לקבועים שלי שלח המלצה לחבר הפורום משלוח תמונות לסלולר לינק ישיר לכאן דף כניסה
Chronicles You've been here before