מילות סיום

הצעדים האחרונים בתוך הואקום המוחלט הזה שנקרא "העתיד" נעשים בזהירות, לא רק מפני שאין לי מושג מה צופן לי העתיד, בדיוק כמו כל אחד אחר, אלא מכיוון שבערך עכשיו הצעדה צריכה להיות איטית מספיק על מנת שאוכל להביט קצת ימינה וקצת שמאלה אל תוך שני הצדדים ההפוכים של החשיכה המוחלטת ולחפש את הסרט האדום- סתם, תלוי לו כך באוויר מחובר בקצוותיו לאינסוף שאינני יכול לראות. ממש פה בסביבה אני אמור למצוא את הסרט האדום שמגדיר את סוף המירוץ ולא משנה באיזו דרך הייתי הולך הייתי תמיד מגיע אליו מאותה זוית לא מוגדרת ובאמצעו בדיוק.

שניה לפני שהסרט יקרע דווקא בצעדים איטיים ולא בריצת אמוק מטורפת נשאר רק להביט אחורה, לא אל תוך החשיכה כי דווקא אל תוך מפה דו-מימדית אינסופית שמגדירה את מה שהתרחש בארבע וחצי השנים האחרונות בחיי. ומפת השחור-לבן הזו מגדירה היטב  את כל מה שקרה בחיי האישיים ובחיי האקדמיים, מה קרה לי בפנים ומה קרה למשפחה שלי ולסובבים אותי, לחבריי הטובים ומה קרה במדינה.

אז זהו הסרט האדום שנמצא בסוף כל זה? הסתכלות ימינה ושמאלה לא תמצא אף אחד שיספק תשובה. והסרט האדום הזה נראה כל כך בנאלי שמגיעים אליו, עכשיו כאשר אתה יודע מה הוא מייצג ומה היה צריך לעבור בשביל להגיע אליו. שאתה יודע מי הגיע אליו בנוסף אליך ובאלו דרכים ואמצעים.

הצעדים המתונים אל עבר הסרט שנגלה לעין יעברו בהגיע אליו, כבר תיכננתי מראש, לפסיעה איטית וחצייתו בהתכופפות קלה ולאו דווקא בקריעתו בריצה מטורפת. לא נשבר פה שיא, לא היה פה מירוץ, לא היה קו סיום אף פעם, היה רק מיתוס שסיפק הכוונה, "הגביע הקדוש" שיספק מטרה.

איפשהו בדרך לסרט האדום נשמעה צעקה עמומה ומשמעותה נקלטה מיד- יש איפשהו עוד סרט אדום... אני כבר אסדיר את נשימותיי עד שאגיע לסרט האדום הקרוב. אני חייב- צריך להתחיל לרוץ מיד אחריו אל עבר הסרט הבא.

על היחס השונה לבחורות שהוא יוצא איתן

אם ניקח את סך היחס של אינדיבידואל כלפי הסובבים אותו ובכלל ונגדיר זאת בתור האישיות המוקרנת שלו, נשאלת השאלה האם לבן אדם מסויים יש סט של אישיות אשר כל אדם אחר הסובב זוכה לראות רק אחת מהן או שמה יש אישיות אחת מוגדרת היטב אשר בתוכה ישנן הוראות איך להתנהג כלפי כל אדם ואדם בכל סיטואציה וסיטואציה.

ההבדלה אולי לא נראית ברורה כלל אולם כאשר אני בא להבין איך יכול להיות שהבן אדם הכי פחות נסבל שאני מכיר נסבל (ועוד איך נסבל) על ידי החברה שלו נשאלת השאלה מה היא רואה בו או לא רואה בו שאני והחברים הסובבים אותי ואותו כן רואים או לא רואים. האם הוא מקרין לה משהו אחר באופן אקטיבי או שמא הוא מקליט את אותה התנהגות מתנשאית ומעצבנת והיא פשוט מתורגמת באופן פאסיבי (מבחינתו) אצלה למשהו דווקא מושך?

אני מאמין שאותה בחורה דווקא זוכה ליחס שונה מאותו בן אדם, יחס שאנחנו (אני והחברים) לא זוכים לקבל כנראה מפני שאין לנו רגליים חלקות (לרובינו) ולא אוהבים לחלוק איתו כרית באופן מיוחד, אך כמה זמן יכול בן אדם להפעיל מנגנון שונה לגמרי של התנהגות כלפי בן אדם אחר? האם הוא פשוט מתוכנת להיות גועלי אלינו ונחמד אל הבחורות שהוא יוצא עימן או שמא במוקדם או במאוחר האישיות שאנחנו רואים תיחשף גם אליה?

קטע שאתם חייבים לקרוא!

אוקי, זרקתי כמות דפים ששווה לשני סמסטרים בערך לפח כחלק ממבצע העתקת הנוכחות שלי מחיפה חזרה למרכז, שכן עוד שבועיים לימודיי נגמרים, וניתקלתי בצילום שאת תוכנו הקלדתי למטה. דרכי ודרכו של הקטע שמתחת הצטלבו בפעם הראשונה בקורס של פרופ' גז מהפקולטה להנדסת חומרים בטכניון ומיד ניגשתי לעשות לי עותק של הקטע. שכחתי לגמרי מהקטע הזה משום שבזמנו כבר הראתי את הקטע לכל מי שחשבתי שיהיה מעוניין, אולם עכשיו כאשר יש את הבלוג הזה הרגשתי צורך עז לחלוק אותו עם כולכם.

אני אחסוך מכם את הפרשנות הרחבה שמתבקשת מן הקטע הזה כי אתם לא משלמים לי מספיק בשביל להורות לכם חוכמות חיים ולכן רק אגער בכם לקרוא אותו מתחילתו ועד סופו ואז לשבת ולחשוב.

זהו, שיהיה שבוע מגניב לכולם, אגב.

                                                                                                                                        November 15, 1876

Chauncey M. DePew, Esq.

President, Telegraph Co.

Ref: "The Speaking Voice over Telegraph Wires"

Dear Mr. DePew:

This committee was formed at your request to consider the purchase of U.S Patent 174,465 by our company. Mr. Gardiner G. Hubbard and Mr. Alexander G. Bell, the inventor, have demonstrated their device, which they call the "Telephone", for us, and discussed their plans for its use.

The "Telephone" purports to transmit the speaking voice over telegraph wires. We found that the voice is very weak and indistinct and grows even weaker when long lines are used between sender and receiver. Technically, we do not see that this device will ever be capable of sending recognizable speech over a distance of several miles.

Messrs. Hubbard and Bell want to install one of their "Telephone" devices in virtually every home and business establishement in the city. This idea is idiotic on the face of it. Furthermore, why would any person want to use this ungainly and impractical device when he can send a messenger to the local telegraph office and have a clear written message sent to any large city in the united states?

The electricians of your own company have developed all the significant improvement in the telegraph art to date, and we see no reason why a group of outsiders, with extravagant and impractical ideas, should be entertained when they have not the slightest idea of the true practical problems involved. Mr. G.G Hubbard's fanciful predictions, while they sound very rosy, are based on wild-eyed imagination and a lack of understanding of the technical and economic facts of the situation, and on a posture of ignoring the obvious technical limitations of this device, which is hardly more than a toy or a laboratory curiosity. Mr. A.G Bell, the inventor, is a teacher of the hard-of-hearing, and this "Telephone" may be of some value for his work, but it has too many shortcomings to be seriously considered as a means of communication.

In view of these facts, we feel that Mr. G.G Hubbard's request for $100,000 for the sale of this patent is utterly unreasonable , since the device is inherently of no value to us. We do not recomment the purchase.

                                                                                                                             Yours truly,

                                                                                                                             {Name Deleted}

                                                                                                                             for the committee

לזכור הכל בעל פה, תואר שני וחפפנות

אוקי, שני עדכונים:

ראשית כל, עבור קבוצת החיתוך של אנשים שמכירים אותי וניסו לדבר איתי מיום רביעי ועד יום ראשון ואנשים שקוראים את הבלוג, אני חייב הסבר: ניסיתי, בהצלחה מסחררת, לזכור קלסר שלם של קורס במכניקת רצף תוך ארבעה ימים. מה זאת אומרת לזכור?- אשכרה לדקלם את כל הפסיקים, העברות האגפים, שינוי שמות המשתנים וכו' וכו'... למה?- כי אלו היו דרישות המרצה מאיתנו, לזכור את הקלסר בע"פ כי במבחן יהיו שתי שאלות של פיתוח דברים שפיתחנו בכיתה ועוד שתי תרגילים שפתרנו בכיתה.

אני שמח מאוד שהצלחתי לזכור חומר של סמסטר שלם והמבחן הלך בסדר גמור, נראה לי.

לכל המתחכמים שקוראים ואומרים לעצמם "אם הוא היה מבין הוא לא היה צריך לזכור בע"פ" אני חייב לומר מראש הם מדברים שטויות, לא היה פה הרבה מקום להבנה של הדברים (ברור, אגב, שהבנתי מה הוא עושה), היה צריך לזכור איפה הוא התחיל כל נושא, איפה הוא סיים אותו ודרך מה הוא עבר בדרך.

דבר שני, בנוגע לחפפנות- תכונת הדגל של אנשים במדינה הזו. בניגוד מוחלט להרשמה לתואר שני של חבר שלי באוניברסיטת תל-אביב, אשר חיכה לתשובה במשך כחודש (כמדומני) אני קיבלתי היום טלפון ממזכירת הפקולטה לפיסיקה שתהתה מה אלו אותם טפסים שמחכים אצלה על השולחן. היא לגמרי שכחה שהיא אמרה לי שהיא לא מעבירה אותם הלאה וזאת לאחר שאמרתי לה שאמורים להיכנס כמה מקצועות נוספים שארצה, מאוחר יותר, להעביר לתואר שני. התגובה שלה היתה לחכות עם הכל עד שיכנסו כל הציונים ואז להעביר הכל בצורה מסודרת.

לא משנה... היא הרימה אליי טלפון היום בבוקר, שאלה אותי בחצי גסות למתי בדיוק התכוונתי להירשם (סמסטר הזה הוא הבא אחריו) וגערה בי שהסמסטר מתחיל אוטוטו אז למה זה מחכה. ניסתי להסביר לה שזה מחכה משום שהיא גרמה לזה לחכות ואז היא אמרה: "טוב... אז אני מקבלת אותך לסמסטר הזה".

זהו, ככה נרשמים לתואר שני- די מגניב.

רוג'ר ווטרס בארץ

22 ביוני, ואם מישהו יעיז למנוע ממני את ההגעה ב22 ביוני, אני אחריב את האסיה-מינור. שום צבא, ליטראלי, לא ימנע ממני לגיע להופעה של רוג'ר ווטרס ב22 ביוני בפארק הירקון. אין לי ספק בכלל שהעולם יעשה במיטב יכולתי להערים עליי קשיים ולכלוא אותי בתוך סבכים אינסופיים של בירוקרטיה בשעתה היפה ביותר. אני כבר יכול לראות את השיחות:

(משתתפים: אני- חייל מאגניב ביותר אשר מנסה לסלול את דרכו לרמטכ"לות והוא- יציר אופל, שליחו של השטן עלי-אדמות מחופש בדרגות של רב"ט ומכנה את עצמו בשם בנאלי כמו יותם)

יותם: "אתה לא יכול לצאת!"

אני: "למה?"

יותם: "כי אתה באמצע קורס קצינים!"

המאגניב: "אין שום דרך לצאת מקורס קצינים?"

יותם: "רק אם קרה אסון במשפחה"

הממש מאגניב: "דבר אליי, איזה סדר גודל אסון אנחנו מדברים?- מחלה קשה, פגיעה, מוות? דבר, נו!"

זהו, אני וזיו נזמין כרטיסים דרך השירות החשאי של אימא שלו שאיכשהו יגרום לזה שמחר בבוקר שני בחורים גדולים יעירו את ווטרס מהמיטה ויאלצו אותו לעבד ב"וורד" כרטיסים מיוחדים בשבילנו ולהדפיס אותם במיוחד בשבילנו במדפסת הלייזר הביתית שלו.

שמיעה ממושכת לגלגל"צ

כמה מסקנות, לא בסדר חשיבות כלשהו, שהסקתי אחרי שמיעה ממושכת לגלגל"צ בזמן הלמידה למבחנים:

1- הדר מרקס מגניבה בטירוף ואם לילך נראית כמו שהקול שלה נשמע אני זורק עכשיו הכל ורץ להתחתן איתה.

2- היום מספר הזמרים שמטריחים את עצמם בלכתוב (שלא לדבר על להלחין!) שירים חדשים קטן בהרבה. תרבות ה"חידושים" הזו ששטפה את העולם היא בלתי נסבלת. מישהו צריך להסביר לאותם יוצרים שלקחת שיר ישן להדביק עליו כמה סמפלים, שיר אותו בצורה קצת שונה, לחבר עוד איזה חשמלית לתקע ולפרוט עליה תוך כדי, לאחד שני שירים לשיר אחד וכו'... זה לא מוסיקה, זו סדנת קיץ ליוצרים בני עשרה.

3-מישהו צריך להגיד למוקי שלחזור שמונה פעמים על "בשניה אחת מהירה" לא עושה טוב לשיר. לשום שיר.

4- אביב גפן מוכשר בצורה שהציבור הישראלי לא יכול להכיל את כל כשרונו.

5- בחיים שלי לא ראיתי שיווק אגרסיבי כל כך של שירים. אמנם אביב גפן החמיא להם על התמיכה של התחנה בשירים הישראלים אבל אני חושב שיש פה כבר הגזמה- כמה פעמים אפשר להשמיע את אותם שירים באותו יום?- בכייאת ראבאק!

6- למרות ש"סגול 59" זה השם הכי פחות מגניב של ראפר שהוא יכול היה לחשוב עליו, השיר החדש שלו "ניקוי ראש" גאוני.

אם אין לחם אין תורה

"מחברת הבחינה היא ליופי?!" שאלתי את המרצה כאשר נדהמתי לגלות שלא רק שהוא טרח לבדוק במחברת הבחינה שלי איך הגעתי לתשובה שלבסוף העתקתי לדף הבחינה, כפי שנדרש, אלא שגם הוא מנסה לשכנע אותי שזה הדבר היחיד שחשוב- התשובה הסופית שרשומה על טופס הבחינה.

מה אתה אומר?!- אז למה לעזאזל אנחנו נדרשים לצרף את מחברת הבחינה, סתם בשביל שתוכל לראות שלא העתקתי?

6 נקודות הוא הוריד לי משום שהוא בסך הכל התסכל על התשובה הסופית וראה טעות, הוא לא שם לב למשל שהטעות היחידה היתה שעשיתי עוד פעולה מתמטית אחת על הוקטור הזה ושכחתי לרשום את הסימון הנכון לוקטור החדש (קו למעלה) ולכן נוצר הבלבול...

הראתי לו את מחברת הבחינה המצולמת שם רשום במפורש שהגעתי לתשובה הנכונה ואז הפעלתי עליה עוד פעולה אחת על מנת לקבל את הוקטור שאותו צריך בשביל הסעיף לאחר מכן. הוא הסתכל ולא שש לתת לי את הנקודות, לפחות לא לפני שהוא נואם לי על כך שצריך לעבוד מסודר ולרשום מסודר ונכון את התשובות בטופס- העיקר שהוא ייצא בסדר שהוא כיסח 6 נקודות כי הוא לא טרח להציץ במחברות הנבחנים ולראות מה בעצם "הטעויות שלהם".

הוא לא נתן לי את כל 6 הנקודות בסוף, אגב, הוא נתן חמש ושלח אותי למתרגל על מנת שיתקן לי את הציון. המתרגל, לעומת זאת, הגבר-גבר היה בהלם שהוא לא נתן לי את כל השש נקודות (כי הרי התשובה נכונה ואפשר לראות אותה בבירור במחברת הבחינה המסודרת) אז הוא העלה לי נקודה בעצמו- כל הכבוד לו, באמת.

הייתי צריך, כמו זה שערער לפניי, לבוא אליו עם 10 סעיפי עירעור ולטחון לו את המוח עם משפטים כמו "אתה רואה שבן אדם מבין עניין אז למה להוריד?" או "חבל, זה פשוט חבל, זה הרי סתם, זה לא ממש טעות, חבל להוריד" והשיא" "אם אין לחם אין עבודה" ואז התיקון "אם אין לחם אין תורה" (אל תשאלו אותי איך זה קשור לערעור על בחינה בתורה קוואנטית יחסותית). ככה, להתווכח איתו, לא על משהו מהותי, אלא על כמה נקודות הטעות שווה בהתעלמות מוחלטת מכך שההורדה היא אחידה לכולם.

לצאת עם שדרנית רדיו

מיד לאחר שהיא ביקשה שאשמור על העציצים שלה ויידעתי אותה מראש שלעציץ אחד מאוד מכוער (שחבל על הזמן) עלולה לקרות תאונה, הפקדתי בידיה את המשימה לברר על הדר מרקס. מי זו הדר מרקס?- היא שדרנית רדיו, כנראה שדי מפורסמת כי לא הפסקתי לשמוע את השם שלה באותו יום חמישי ברדיו, נראה כאילו היא עושה הכל בגלגל"צ החל מההפקה של כל התחנה וקניית תדרים וכלה בהוצאת האשפה. למה אני נטפל אליה?- כי יש לי שריטה שמכתיבה בי את הרצון לצאת עם שדרנית וזאת רק מפני שהקול שלהן סקסי בטירוף ושיחות הטלפון המשמימות האלה שאיאלץ לעשות (במסגרת הקשר) ישמעו הרבה יותר טוב.

אז מסתבר שהחבר של השותפה מכיר אותה... נו, אז שתברר עליה.

מכל מקום, ולא באופן קשור לוגית למה שכתוב לעיל, השותפה שלי מעריכה אותי בתור "הגבר המושלם" שזה משהו חיובי לכל הדיעות.

אני מופיע במאמר!

זה עוד לא מאמר, אלא מה קוראים abstract, אבל למי אכפת?!- יש משהו מדעי שנושא את שמי. אמנם המאמר הוא לא על איך אני פותר את הסכסוך בין תורת היחסות הכללית ותורת הקוואנטים (עם הרבה נשק, אגב) אלא דווקא על:

Interaction between excitons and 2DEG Landau levels in modulation doped GaAs/AlGaAs heterojunctions

אבל מגניב מאוד מבחינתי.

ספרים יקרים

ספרים הם נורא יקרים, ואני לא מדבר על ספרי הסיפורת או אפילו המדריכים השונים שניתן למצוא בסטימצקי או חנויות ספרים אמיתיות כמו "צומת ספרים", אני מדבר על ספרים אמיתיים- ספרים אקדמיים.

מכיוון שאני עומד לסיים את הלימודים ולא אוכל לפקוד את הטכניון בתואר השני באותה תדירות שאני עושה זאת היום (דהיינו, כל יום) נורא רציתי שיהיו חלק מהספרים שעוד לא הספקתי לקרוא. כמובן שאני יכול להמשיך לשאול את הספרים האלה מן הספריה אבל נוח יותר כאשר הם שלך והם בבית. נכנסתי לאמאזון לראות כמה הספרים האלה עולים ולא הופתעתי שמחירו של ספר מדעי-אקדמאי לא יורד מהשישים דולארים ויכול להגיע גם עד מאתיים.

על מה, לכל הרוחות?

חבר מהפקולטה פעם אמר לי שברוסיה הקומוניסטית ספרי הלימוד היו עולים דולרים בודדים (בתרגום מרובלים, כמובן) כך שכל מי שהיה חפץ בידע יכול היה לרכוש לעצמו ספרי לימוד במחיר סביר, אני לא יכול להתחייב שהיה להם אפילו כסף לאכול אבל המחשבה על עולם בו אני יכול להיכנס לחנות כמו סטימצקי ולקנות ספר לימוד במחיר של שקלים בודדים היא צעד לכיוון חזון אחרית הימים מבחינתי.