אני והשמן

בהסתכלות רטרואקטיבית הרי שסופו של היום הזה היה מצוי כבר בשניות הראשונות שלו: אני עם כאב ראש שלא עוזב אותי מתחילת השבוע החלטתי שזה חייב להיות קשור לעובדה שהשותף שלי לחדר מקפיא אותו על 17 מעלות - בעוד אני מפרפר ברחבי היחידה כל היום, שינויי הטמפרטורות המהירים פשוט גורמים לי לכאב ראש. איך עוד ניתן להסביר כאב ראש ללא נזלת וללא שיעולים אשר מתחיל רגוע בבוקר כל יום ונעשה גרוע עד לסופו? - המזגן לא עוזר לי, זה בטוח.

השותף שלי לחדר הוא אדם קשה וטיפש. אדם בעל עקרונות שרוב היום עסוק בלהילחם על הכבוד שלו אבל לא עובד בכלל - אבל על זה אני אצטרך כמה פוסטים נפרדים. הוא שמן, זו הנקודה הבעייתית הרלוונטית, הוא שמן ועקרוני אז הוא מעוניין שהחדר יהיה בטמפרטורות הקפאון של האטומים בגוף שלו. הוא גם לא זז מהכסא אז זה שבחוץ יש 30 מעלות לא מפריע לו כלל.

הסברתי לו את מצבי הבריאותי ואמרתי לו שהחדר יעמוד על 25 מעלות צלסיוס מעכשיו - זה 13 מעלות פחות מחום הגוף שלו אז זה "קר" גם עבורו. הוא התחיל להסביר לי למה מצבי הבריאותי בכלל לא קשור למזגן אבל גמרנו את השיחה בנימה צינית של "זה מה יש כנראה".

איפשהו באמצע היום הוא החליט להזכיר לי את עניין המזגן שוב. בציניות אופיינית לי אמרתי לו "שמע, אם תגיד לי שאתה צריך 17 מעלות בשביל תפקוד בריאותי תקין אני אפגע בבריאות שלי בשבילך ואשים את המזגן על 17, רק תגיד לי שהבריאות שלך יותר חשובה מהבריאות שלי ותקבל 17 מעלות, אני מוכן להקריב את הבריאותי שלי, כאיש צעיר, למען הבריאות שלך- מבוגר יותר. רק תגיד שאתה חייב בריאותית את ה17 מעלות..." הוא הגיב כמו אדיוט שהוא לא רוצה שאני אהיה חולה כי אם אני אהיה חולה אז העבודה שלי תיפול עליו. מכיוון שאני והוא לא עובדים בכלל(!!!) על אותם דברים ולעולם לא יפילו דברים שלי עליו לא משנה מה, לא הבנתי מה הוא רוצה מחיי: "איזה דברים שלי יפילו עליך? על מה אתה מדבר?" שאלתי אותו. הוא ענה בלגלוג "כל הדברים האלה שאתה עושה, אני עשיתי פעם רק בלי כל הדו"חות". (אה שכחתי להזכיר, יש לו נטייה מוגזמת לשקר... הוא מעולם לא עבד על שום דבר שאני עובד עליו עכשיו. הוא מעולם לא עבד.)

"איזה דברים שלי אתה עשית פעם, על מה אתה מדבר?" שאלתי אותו ואז בדיוק נכנסו אליו אורחים. אמרתי לו שאנחנו נסיים את השיחה אחרי זה והוא אמר "לא צריך. סיימנו פה." זה בדרך כלל התגובה שלו כאשר הוא מכין לעצמו ביצה ואז מפחד להיכנס אליה.

אחרי שהאורחים שלו הלכו חזרתי לחדר: "נו, אז בוא תסביר לי מה אני עושה שאתה כבר עשית. חבל שאני אעשה את העבודה הזה.", הוא ענה "עזוב". "בוא תסביר לי, נו" התעצבנתי ואז הוא ענה "שתוק, שתוק כבר!". בשלב הזה קיבלתי את העצבים השבועיים שלי, הזהרתי אותו שאני לא חבר שלו ולא הבן שלו ושלא יעיז להגיד לי לשתוק. הוא כהרגלו, כמו כל פעם שאין לו כבר מה להגיד והוא יוצא דביל התחיל במנטרה בלתי פוסקת כמו תקליט שבור "מה אתה רוצה? תגיד לי מה אתה רוצה? מה אתה רוצה? מה אתה רוצה? מה אתה רוצה?" עד שבעצם הפסקתי להסתכל עליו.

אח... כמה שבא לי לתקוע לו שבריה בין העיניים.

בליינד דייט, רמזורים אדומים ותווי חניה

"אז עם מי אתה יוצא השבוע?" שאל אותי אחד המהנדסים איתם אני עובד והאמת היא שבאותם שבועיים המצב יכול היה להיראות טיפה מוזר שכן שבוע אחרי שבוע יצאתי לבליינד-דייטים. על הראשון אתם יכולים לקרוא בפוסט הקודם, על השני אני מספר כאן:

זה התחיל גרוע. למרות שהפעם זו היתה אחותי שראתה את מושא הדייט ולי ולאחותי לעיתים מאוד רחוקות יש חילוקי דיעות לגבי מראה של משהו או מישהי, הרי שגם כאן הפאשלה היתה קולוסאלית. על הפיגורה הגרועה של אותה בחורה, אישיות מעצבנת וויזואליות צורמת נוספו אפקטים חיצוניים כמו חציה ברמזור אדום (אני יכול להישבע שלא ראיתי בכלל שיש רמזור לפנות ימינה...) והמעידה שלי בזמן ההליכה לצידה (מי תוקע את העצים הזה באמצע המדרכה?).

כבר מהרגע שזיהיתי אותה במראה הצידית של הרכב שלי בזמן שחיכיתי לאסוף אותה ידעתי שזה הולך להיות דייט גרוע. המגושמות הכמעט בהמתית שלה לא הניחה לי עוד לפני שהתיישבה בתוך רכבי. כאשר בחרנו את בית הקפה הצמוד לאוניברסיטת תל אביב, מרחק דקת נסיעה ממני, נשמתי לרווחה שלפחות אנחנו לא מתרחקים יותר מדי והשהות שלי במחיצתה איננה אינסופית.

בזמן שעצרנו על יד קיוסק והיא הלכה לקנות תווי חניה על מנת שנוכל לחנות בעיר המזורגגת הזה איפשהו, שלחתי הודעה לאחד החברים מהמדור. ביקשתי ממנו שככה וככה זמן לאחר קבלת ההודעה שירים אליי טלפון ויבשר לי שצריכים אותי דחוף - זה לא נשמע חריג בהתחשב בעבודה שלי. רצה הגורל והחבר מהמדור לא הבין כל כך את ההודעה והרים אליי טלפון כ10 דקות לאחר מכן כאשר רק התיישבנו בבית הקפה, עוד לפני שבכלל הזמנו לשתות וחוסר האונים שלי התרגם לשיחה לא מובנת על שני הצדדים, ביני לבינו- הפתח שלי החוצה מן הדייט הגרוע הזה נסגר עוד לפני שהוא התחיל.

הדייט היה רע, הבחורה העידה על עצמה כבר מלכחילה שיש לה "בעיות קשב" קלות. לא מפתיע אותי שבחורה שלומדת פסיכולוגיה היא פסיכית - זה בדרך כלל הנוהל אבל הבעיית הקשב הקלה שלה נהפכה להיות בעיית העניין הקשה שלי מכיוון שהבחורה לא ידעה לפתח נושא שיחה על כלום ופשוט עברה מנושא לנושא, יוצרת במו ידיה דקות רבות וארוכות של שתיקה צורמת שנותר רק למלא אותן עם "וואי, איזה עייפות".

בזמן שישבנו שם הצלחתי לחשוב רק על שני דברים. הראשון היה שאני צריך להרוג את אחותי. השני הוא שיש הרבה מאוד בחורות חמודות באותו פאב ואני לא יכול, גם אם היה לי אומץ, לגשת לאף אחת מהן כי אני תקוע עם בהמה בטייטס חסר טעם שמתקשה להתפקס.

לאחר הרבה שתיקות ארוכות, חתכנו. היא אמרה "טוב, אם שנינו כל כך עייפים וצריכים לקום מוקדם מחר אז אולי כדאי שנזמין חשבון" ואני יותר מהסכמתי. חתמנו את ההיכרות הקצרה והלא נעימה שלנו ב"היה נעים להכיר" למרות שזה היה רחוק מלהיות נכון.

בליינד דייט מתיש

זה היה לפני שלושה שבועות ולקח לנו בערך שבועיים לארגן את המפגש הפשוט הזה - ככה זה כאשר היא עובדת כל היום וגם אני לא בבית יותר משבע שעות ביום. דיברנו במשך שבועיים בטלפון, לא כי התכוונתתי לכך אלא מפני שככה יצא- כל פעם המפגש נדחה בגלל סיבה אחרת ואני בטיפשותי התחלתי לבנות ציפיות. קשה לא לבנות ציפיות כאשר במשך שבועיים בחורה ממש חמודה מדברת איתך בצורה קולחת, למרות שמסתבר כבר בהתחלה שאתה והיא חיים בשתי ספירות אחרות לגמרי. אתה ריאלי עם אהדה חזקה להומניסטים והיא הומניסטית עם אהדה חזקה לדברים לא חשובים. איפשהו במהלך הדרך, והעובדה שאני מציין את זה פה מראה כמה אני חושב שהנושא חשוב, אף התברר שהבחורה לא שולטת באחוזים (אל תשאלו איך הגענו לזה בשיחה, זה לא גרוע כמו שזה נשמע... - לא בחנתי אותה או משהו).

נפגשנו בסוף בבית קפה שהיא רגילה ללכת אליו לאכול כמעט כל יום. הוא נמצא במרחק של 50 צעדים ממקום העבודה שלה באיזור התעשייה של פולג. האנשים במקום הכירו אותה, כמו שהיא ידעה לציין עוד לפני שהגענו והפלאו לראות אותה בשעה כל כך מאוחרת מתארחת במקום. העובדה שהם הכירו אותה והתדירות שהיא מבקרת שם אומרת שאיבדתי מקום לצאת אליו לשתות קפה, אם ארצה, בעתיד הקרוב.

ישבנו שם והשיחה קלחה כמו בטלפון, לא היו הפתעות, אבל על השיחה העיב צל כבד של חוסר משיכה כמעט אפי. ככה זה תמיד, הבליינד-דייטים הם ניסיון ציני לסיים שיחה, מרתקת ככל שתהיה, כמה שיותר מהר ועם כמה שפחות פאדיחות ואי נעימויות. מה אדם יכול לעשות כאשר הוא יוצא מרכבו, עייף ומותש לאחר יום ארוך של עבודה, נאחז בתקוה לבחורה יפה, תקוה שנעשנת על שבועיים של שיחות טלפון והמלצה של גיסו, ולפתע הוא נפגש עם הגרוטסק?! - אני מגזים כמובן אבל אני מוכרח להגיד שכמו הרבה פעמים לפני ליבי נחמץ ורוחי נשברה כאשר נפגשנו - הנה הלכו כמה שעות שינה שממש הכי צריך אותן במהלך השבוע.

כאשר אין לך חברה הרבה זמן אנשים חושבים שאתה תתחיל להסתפק ב"חמודות" אפילו "נחמדות", הם חושבים שאם יהיה לך ולה חוויה אינטלקטואלית אז אולי יצא מזה משהו ושמים בצד את העובדה שהבחורה שהם מנסים לשדך לך מושכת בעיקר טילי שיוט ומחלות מדבקות. הם לא מבינים שאם אני ארצה אך ורק גירויים אינטלקטואלים אני אשחק שח-מט, אלמד עוד נושא בפיסיקה קוואנטית או אנסה להבין את התספורת של רינו צרור. אנשים לא מבינים שזה שאתה לבד לא אומר שעקרו לך את העיניים וחלקינו מעדיפים למות לבד מאשר להתפשר על הטעם האישי שלהם (וזה לא שהוא כל כך אקלקטי).

ישבנו שם במשך שעה וחצי, אפשר לומר שאלו השעה וחצי הכי ארוכים בחיים שלי אבל יצא לי לראות את אחד ממשחקי הגמר במונדיאל אז... כאשר זה נגמר החזקתי אצבעות שלא אדרש לאי נעימות נוספת אבל היא שלחה הודעה יום למחרת. נאלצתי להתעלם - ככה אני תמיד עושה, אני לא מוצא טעם להתחיל להסביר את הברור מאליו.

על שירות בצה"ל

אני רוצה לדבר על הנושא הזה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3441065,00.html והנושא שהוביל אליו: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3440155,00.html

למרות שניסיתי מספר פעמים לנסח את דעתי בעניין ואת הבוז שאני חש כלפי אנשים כמו עברי לידר, אביב גפן ואושרי כהן, הפוסט שאני באמת מעוניין לכתוב נכתב כבר מזמן על ידי גאון הקולנוע קווין סמית'. הנה הציטוט מהסרט "דוגמה", אזראל הוא האיש הרע בסרט הזה, סרנדיפיטי בצד של הטובים:

AZRAEL
I was an artist! I was inspiration! A muse has no
place in battle! Our job is to create - not
destroy!

SERENDIPITY
So after the fallen were banished to Hell, God
turned on those that wouldn't fight, and my
brother here was sent down with the demons.
Something he considers a grave injustice.

AZRAEL
Don't tell me that you never questioned the
judgement, Serendipity; that you don't think the
Almighty acted too rashly?

SERENDIPITY
You've been waiting for millions of years to ask
me that, haven't you? It's been on your mind since
the moment you fell. It's been gnawing at you this
long.

AZRAEL
Well?

SERENDIPITY
No, Azrael. It never bothered me, and I'll tell
you why: you stood behind your office, you prick.
So you were an artist - big deal. Elvis was an
artist, but that didn't stop him from joining the
service in time of war. That's why he's the
King... and you're a schmuck.

אפרופו נהיגה מונעת

בתחילת הקורס שאל המרצה שאלה: "מה זו נהיגה מונעת?" ואז ענה אחד האנשים הותיקים ביחידה: "לנסוע ברכבת."

כמה שהוא צודק...

הבחורה שתסובב לי את הראש

"אני מת שהיא כבר תשתחרר" אמר לי ההוא מהחדר שלה לפני איזה חודשיים. אז הוא היה בPeak של ההתעסקות איתה. זה היה בסמוך מאוד לרצף האירועים בהם היא סירבה לחיזורים שלו. אין פלא שבאותה תקופה היא היתה הדבר היחיד שהוא הצליח לחשוב עליו ומן הסתם, על מנת להקל את חייו, הוא היה מעדיף שהיא לא תהיה בסביבה. מובן מאליו שהרבה יותר קל לך להתגבר על מושא האהבה שלך כאשר הוא לא בסביבה ואם הוא כבר החליט להיצמד לרדיוס הקרוב שלך (בלית ברירה) אז לפחות שהיה מניאק אליך- זה יעשה את הדברים הרבה יותר פשוטים.

אני מנסה לא להגיע למצב הזה, אני לא רוצה לקוות שהיא תלך ומאוד הייתי רוצה להיות אפאתי לגמרי לגבי קיומה- תהיה או לא תהיה, אני לא רוצה שזה יטריד אותי יותר מדי. הייתי מעדיף אם היתה לי מישהי אחרת שתטריד את מוחי, אולם היחידה שהיתה בכלל אופציונאלית הבהירה לי, די בעדינות, שהיא לא מעוניינת ולכן בין לחשוב על זו שלא מעוניינת בי ובין זו שכבר אמרה לי שהיא לא מעוניינת בי... מצבי לא משהו.

ביום שישי האחרון ידידה שלחה לי כמה הודעות ברצף במסנג'ר. לאחר שלא עניתי לה כי בכלל לא הייתי על יד המחשב היא שאלה אותי, בצחוק כמובן, אם איזה בחורה סובבה לי את הראש ואני לא זוכר איפה אני וזה למה אני לא עונה להודעות. לי רק נשאר לקוות שבפעם הבאה זו תהיה האמת.

הידעת?

הידעת?- ב1987 הגישה מורוקו בקשה להצטרף לאיחוד האירופאי. היא נדחתה על בסיס העובדה שהיא לא נמצאית באירופה (!).

-מוחמד, הם דחו אותנו!

-מי דחה אותנו?

-האירופאים, הם דחו את הבקשה שלנו להצטרף לאיחוד האירופאי.

-זה בגלל שאנחנו מזרחיים, נכון?- תמיד דופקים את המזרחיים!

-אבל מוחמד, אנחנו נמצאים ממערב אליהם...

-מה מערב, יא איבני? איפה האירופה הזו נמצאית בכלל?!

אני חושב שמרוקו מתחה את הגבול טיפה יותר מדי. אמנם האירופאים פתוחים אבל הם יודעים גיאוגרפיה.

חורף וגלבות

צריך להמציא מכשיר שמכוון את החורף להתקיים רק בסופ"שים- אז לא אכפת לי אפילו אם יפלו גיגיות מהשמיים (לא רק המים... אשכרה כל הגיגית, פלסטיק והכל...). אבל למה לעזאזל החורף צריך להשתלט גם על אמצע השבוע?!

ברגעים בהם הגשם מתחיל או ממשיך להמטיר אני מצטער על כך שאני עובד מול כל כך הרבה אנשים ולאנשים האלה יש כל כך הרבה משרדים והמשרדים האלה חייבים להיות פזורים בפיזור מקסימלי, כך שאין מצב שאני לא נרטב במהלך יום גשום אלא אם כן אני לא עובד בכלל ונשאר כל היום במשרד שלי על המחשב.

אבל אולי הפחד הגדול ביותר, על גבול הפוביה, שיש לי מחורף באמצע השבוע הוא להיכנס לבניין או חדר ולדפוק גלבה. רוב החורף אפשר למצוא אותי הולך כמו טמבל, מהנדס כל כיפוף של רגל ומנחית בתנועת קבעון את כף הרגל לרצפה לפני שאני יוזם את התנועה המשלימה עם הרגל השניה. הפחד מללכת נורמלי, שלא לדבר על מהר, ולהחליק הוא פחד משתק. גם לפחד המשתק הזה, אגב, יש דרגות והעליונה היא,כמובן, להחליק בחדר האוכל אחרי שכבר העמסת אוכל על המגש.

אני סופר את הימים לסוף החורף ומקווה שהוא יעבור בשלום.

מי אני באמת?

הוספתי רשימה של דברים שאני רוצה להספיק לעשות לפני שאני מפוצץ את העולם לחתיכות קטנות ורשימה (חלקית) של ספרים שיושבים ומאביקים לי על המדף (חלק מהם יושבים שם כבר שנים...). זיו, אתה יכול לזהות כמה כותרים שלך- לפני שאתה מאיים לפגוע בי תזכור שאני יכול להעלים אותך... :)

בכל מקרה, אני חושב שהרשימות האלה שופכות אור על מי אני יותר מכל פוסט ציני-טיפשי אחר שאפשר לקרוא בבלוג שלי.

פוסט סילבסטר (הפוסט ה-500 שלי אגב...)

'אז עם מי אתה הולך להתנשק היום?(!)' היא שאלה אותי רק לפני שהיא נופפה לשלום וחתמה את יום העבודה האחרון שלה בשנה האזרחית של 2006. אם הייתי פחות ציני הייתי מרגיש את הסכין הלא מכוונת ננעצת הרבה יותר. עניתי בציניות האופיינית 'עם אחותי! עם מי יש לי להתנשק?!'.

אני והיא מנהלים שיחה קצרה וקלילה על נשיקות ערב הסילבסטר, האם יש דרך אירונית יותר לחתום את השנה הנוכחית?

אני מאחל לעצמי לשנה הבאה אותו הדבר שאני מאחל לי כבר יותר מדי סילבסטרים... למצוא כבר מישהי- לא את הכי יפה בעולם, גם לא את הכי חכמה בעולם, היא לא צריכה להיות נטולת באגים ולהיות מתוכנתת בשביל לרצות אותי, היא צריכה אך ורק להיות מישהי אמיתית וכיפית.

אגב, זהו הפוסט ה-500 שלי... הידד לי!