שפה זרה

יש קשר חזק, ישיר וברור מאוד בין השפה שאותנו אנו דוברים או לבין הדרך בה אנחנו חושבים. אמנם הגישה הכמעט פילוסופית הזו איננה משהו שמרעיד את יסוד האמונה של אף אחד כאשר הוא שומע זאת בפעם הראשונה, משום שלרובינו היתה את הידיעה הזו איפה שהוא טמונה עמוק בפנים גם מבלי שחשבנו עליה אף פעם. אבל האם כולנו הרחקנו וחשבנו על המשמעות של הקשר הזה?

האמת היא שכאשר השפה שלנו מורכבת יותר המחשבות שלנו מורכבות יותר, ככל שהשפה שאנחנו דוברים היא עוצמתית יותר (מונח שיהיה זר הרבה פחות למתכנתים) המחשבות שלנו עמוקות יותר. דרך מעניינת להסתכל על זה, אם כי ממש לא היחידה (אמנם הפשוטה ביותר), היא באמצעות השדות הסמנטיים של השפה. קצת קשה להסביר מהו שדה סמנטי אבל בגדול זוהי הדרך בה השפה ממפה את הפעלים או התיאורים שלה. דוגמת קלאסית להבדלים בין שדות סמנטיים שמחדדת את ההבנה של מה זו היישות הזו בכלל היא המילה wear באנגלית שיכולה לבוא: wear clothes, wear perfume, wear a ring וכו'. בעברית לעומת זאת השפה ממופה אחרת: אנחנו לובשים בגדים, אך אנחנו עונדים טבעת וגורבים גרביים. למרות שזו דוגמה שאינה לטובת השפה האנגלית, רוב השדות הסמנטיים של השפה האנגלית מפותחים הרבה יותר מאשר זו של השפה העברית.

דרך מצויינת לראות כמה השפה האנגלית מפותחת לעומת השפה העברית היא לעיין במילון עברית-אנגלית. אני לא מתכוון רק למספר המילים הכולל (בשפה האנגלית יש הרבה, הרבה, יותר מילים מבעברית) אלא לכך שלכל מילה עברית יש כמה מילים בשפה האנגלית ש"אומרים אותו הדבר". המילים הללו לא אומרות אותו הדבר באמת, עבור דוברי השפה האנגלית יש בין כל מילה ומילה הבדל, הבדל שלדובר השפה העברית נראים לא חשובים ואולי אפילו בלתי-נראים ואילו זו בדיוק איפה שהמחשבה המפותחת נכנסת לדיון.

לא חסרים הפעמים בהם אני שומע אנשים מתבטאים באנגלית. זוהי אינה רק התלהבות של ילדים בני 15-16 שמעוניינים לצטט סרטים וסדרות אהובים, אלא בהרבה פעמים מבלי לשים לב אנחנו גולשים לאנגלית כאשר אנחנו מנסים להגיד משהו ש"בעברית הוא נשמע רע"- נשמע רע זו הדרך הספונטנית שלנו לומר שבעברית אין מילים בשביל לעבור בדיוק באותן נקודות שבהן המשפט באנגלית עובר, השפה העברית מחוספסת סמנטית הרבה יותר מאשר השפה העברית, היא קהה, היא מגושמת.

לכן, אני אומר, לימוד שפה זרה אינו הכרחי רק על מנת שנוכל לתקשר טוב יותר עם אנשים אחרים בעולם, שתהיה לנו גישה טובה יותר למאגרי מידע שאינם בעברית ושנוכל, בבוא הזמן, לקחת את הרגליים ולעוף מפה, לימוד שפה זרה הוא הכרחי על מנת לפתח את המחשבה שלנו שלצערינו עברית אינה יכולה לעשות מספיק.

אגב, לא כל שפה זרה טובה לעניין הזה.

מה בין מג"בניק, זיונים וצה"ל

היא שוכבת עם כל היחידה, או הבסיס, או המחלקה, מה שלכל הרוחות מגדיר את היישות הצבאית הזו שהחייל הדפוק הזה בא ממנה. הוא היה מג"בניק אז הורדתי את המשקפיים במאגניבות לקידמת האף על מנת לשמוע טוב יותר- האם דיימנתי או שהוא הרכיב משפטים שלמים?!

הוא סיפר לחברו הטוב, המאבטח האמיץ של הרכבת, על סידור העבודה שלו. בלי להיכנס לפרטים, יש לו סידור עבודה כזה שהוא היה על הרכבת עם תיק גב קטן מאוד, רובה ואפילו בלי חולצה (יענו חצי א'). הוא עשה טירונות 05 והוא התמלא גאווה כאשר הוא דיבר על כך, הוא טען שהוא לוחם ולא עזר שהמאבטח הסביר לו שטירונות 05 זה של בנות.

הם נקלעו לויכוח מטומטם לגבי איזו יישות מיליטנטית הערבים מפחדים ממנה יותר, אני בכוונה אומר ערבים ולא טרוריסטים כי הוא לא מודע להבדל וככה הוא קרא להם. מכל מקום הוא הרגיש צורך להתרברב שכאשר הערבים שומעים את המילה "מג"ב" הם בורחים ומסתגרים בבית. לא רציתי להגיד לו שהיחידות המסוכנות באמת לא משאירות אחריהן שם על מנת שאנשים יוכלו לברוח כאשר הם שומעים אותו, או אנשים שיספרו לחברים שלהם לצורך העניין.

אין כמו טמבל שחושב שהוא רמבו.

היה איזה פרק שלם בשיחת הדחלילים הזו שהוקדש לאיזו קצינה אצליהם שכולם מזיינים. בעלה גם הוא עובד בבסיס שלהם אבל מכיוון שהוא בוגד אז גם היא בוגדת. מערכת יחסים בריאה שמושתתת על שוויון וכבוד לזולת. נשמע היה כאילו כל הבתולים של היחידה לקחו עליה סיבוב ושוב עלתה בראשי השאלה: "למה נראה כאילו צה"ל עסוק כל היום בלהזדיין?"- זו לפחות התחושה שתמיד מלווה אצלי מחשבות על מדים. נראה כאילו כל החיילים בצה"ל כל היום מזדיינים.

מכל מקום, ביחידה שלנו לא מזדיינים. מזיינים כן, את העתודאים (אוהבים נקניקיות?) אבל לא מזדיינים- אין זמן לזה. 'נזדיין כבר בקבר'.

כאשר שתי בחורות מתחילות איתך בתחנת הרכבת...

עד היום הייתי כמו הנמלה בספר שזה עתה סיימתי לקרוא ("היקום האלגנטי) אשר חיה בעולם צינור דו-מימדי ויום אחד מגלה שיש עוד מימד. היום גיליתי שיש עוד מימד, או שאפשר ללכת ולהסתכל על משהו מאוד מאוד מוכר בדיוק מהצד השני שאפילו לא חשבתי שקיים.

מי שאחראי על טווית המימד הנוסף, או יותר נכון זוג הבחורות שהחזיקו בידיהן את הפטיש הוירטואלי שהיה אחראי על שבירת התקונספציה אצלי, הן שתי מתשאלות שניתקלתי בהן בתחנת הרכבת "השלום" היום בדרך הביתה.

ישבתי לי וקראתי ספר שלקחתי מערן לפני ארבע שנים. אני בן אדם עסוק ולא היה לי זמן להתפנות לקרוא את הספר. ערן עבר שתי דירות מאז, אגב והספר, "המשחק של אנדר" עדיין אצלי. אני מחזיק בספר הזה ובידיעה שאני כמעט היחידי בעולם שלא קרא אותו.

מכל מקום, ישבתי לי בתחנת הרכבת קורא את הספר כאשר ראיתי שתי בחורות צעירות אשר אחר מחזיקה בידה תיק מנייר ובו טפסים. בהתחלה חשבתי שאולי הן מורות או מתרגלות באוניברסיטה והן חוזרות עם מבחנים הביתה מאיזושהי סיבה, אבל ההליכה לתחנת הרכבת עם מבחנים היתה נראית לי מסוכנת מדי ולכן הניחוש המיידי השני שלי היה, וצדקתי, שהן מחזיקות סוג של שאלון. זו היתה רק שאלה של זמן מתי הן ישלפו אותו... והן שלפו אותו.

הן עברו אותי פעם אחת אך לאחר שנעמדו סתם כך בפינה ולידי הרי היה הרבה מקום ( והרי מה יותר טוב מלשבת על ספסל קרמיקה קר באמצע החורף שבאמצע הקיץ הזה), , הן השכילו לבוא לשבת לידי לא לפני שאחת מהן נעצרה מולי והעירה שהספר הזה הוא ספר מדהים. אם השיחה היתה נגמרת בזה אז אולי לא הייתי מייחס לה חשיבות כלשהי אבל המשכנו לקשקש כמה עשרות שניות על כך שאני חושב שאני היחידי שלא קרא את הספר, היא הצביעה על חברתה ואמרה שגם היא לא, היא העירה שהיא קראה אותו פעמיים והיא לא ידעה שכל כך הרבה אנשים קוראים אותו. אני, מכונה משומנת היטב לקצרי-תקשורת ורובוט עשוי ללא-חט שכל מטרתו הוא לשבור פלרטוטים כאשר הם עוד קטנים, נתתי לשיחה הזו לדעוך.

הן עדיין התיישבו לידי. לאחר כמה דקות הן אמרו "טוב, מתחילים לעבוד" והן ניגשו למלאכה השטנית של לגרום לאנשים בתחנת הרכבת לענות על שאלות, הררי שאלות. הבחורה השניה, זו שלא קראה את הספר אך שנראתה הרבה יותר טוב, הצליחה להתלבש על איזה אחד שיענה לה על השאלות. מיד לאחר שהיא סיימה איתו ונפטרה מהגופה היא חזרה להתיישב על ידי ולאחר המתנה מאוד ארוכה, שבה פשוט המשיכו לזרום אליי נתונים מהמוח שלה ישר למוח שלי היא פנתה אליי עם השאלה הכל כך צפויה "אתה מוכן לענות לי על שאלון?" למזלי, או לא למזלי, נכנסה הרכבת שלי לתחנה בדיוק מתי שהיא סיימה את השאלה שלה ולכן בנימוס התפנתי לרכבת שלי הביתה.

אז מה המסקנה? מה המימד הנוסף?- פעמים רבות חשבתי על איך לכל הרוחות אתה מתחיל שיחה עם מישהו שמוצאית חן בעיניך כאשר היא סתם יושבת במרחב האוירי שלך או הולכת באותו רחוב שאתה החלטת ללכת בו, מחכה באותו תור לגניקולוג שאתה מחכה לו או מודדת בגדים באותו סניף של מתאים-לי שאתה מלביש עצמך בו. היום אני יודע את התשובה: גם להן אין מושג איך להתחיל עם בחור שנמצא ברדיוס התקיפה שלהן ולכן אולי הסיבה שרק בחורות שיצא לי להכיר באיזו מסגרת יותר צמודה התחילו איתי, לא קשורה בכלל לסיבה שפשוט שברתי את רוחן לאט לאט עד שהן הסכימו בכניעה להימשך אליי פאסיבית, אלא שפשוט לשאר הבחורות אין שום עוגן להתחיל לדבר איתי בדיוק כמו שלי אין אחיזה עליהן. אז מה הפתרון? להביא ספר ולקוות שהבחורות שמוצאות חן בעיניך מתעניינות באותם ספרים כמוך, וגם אם לא זה לא כל כך משנה כי לפחות תהיה להן סיבה להתחיל לדבר איתך- יהיה להן על מה.

מצויין, ערן יכול לשכוח מהספר שלו לעוד ארבע שנים.

התנצלות למנויים שלי

התנצלות: יש לי כמה מנויים חדשים אז אני מוכרח לבקש מהם סליחה מראש על כך שאני מפוצץ להם את התיבה עם פוסטים חדשים. אני מודע לזה שיש לי, יחסית, הרבה פוסטים ביום (בדרך כלל 4-5) אבל זה נובע מכך שיש לי הרבה מה להגיד. אתם יכולים להרגיש פחות נבגדים אם תחשבו על כך שאני כמעט ולא רושם על סקס ואני גם לא בחורה שכל החרמנים פה בישרא-בלוג מתים לקרוא על החיים הפרטיים שלי בשביל לקבל מידע-פנימי על איך המוח הנשי עובד, ולכן יש יחסית מעט תגובות.

אה כן, אני רושם במשפטים ממש ארוכים והרבה מהאנשים פה נשברים באמצע שלהם.

הגבורה

איפשהו בלב המערבולת של שנות 39-45, עמדו קבוצה של גיבורים אמיתיים. גיבורים בעל כורכם שהגורל זימן להם במה שלא חפצו בה והיו מוכנים לוותר עליה מבלי לחשוב פעמיים. כשקבוצת המורדים של גטו ורשה נעמדה על הבמה והניפו את כלי הזין שלהם כנגד הצבא החזק באירופה ניתן היה לחשוב 'הנה באה התמונה האחרונה של ההצגה' ואולי הנכונות שלהם ליפול בצורה הירואית יותר היתה בדיוק זו מבחינתם- 'נפילה', סוף הפרק, גמר ההצגה שנקראית "תולדות העם היהודי". אך כשקראו את קריאת הקרב האחרונה שלהם, בדיוק כאשר חשבו שזו מטרתה להדהד חזק כל כך שעשרות ומאות שנים לאחר מכן הנותרים עוד יזכרו את העם הזה, בדיוק אז- כאשר העם היהודי נטבח כמו צאן ואט אט נעלם מעל דפי ההיסטוריה, כאשר לא היה ניתן לעלות על הדעת שפלות נפש חזקה יותר, העם היהודי הרים ראש. כן, מורדי גטו ורשה עזרו והרימו לנו את ראשינו ושעת השפל הקשה ביותר שידע העם היהודי נתגלתה כשעתו היפה ביותר, אפילו אם היה רק לכמה רגעים ספורים בתוך המערבולת השחורה של 39-45.

כאשר כל מה שנותר לך זה ליפול, הצורה בה אתה נופל זה העיקר היחידי.

כוסיות בשפע ונזירות

ת'כלס, נגמרו לי התירוצים. אני כמובן יכול לטעון שכולן סתומות אבל אני חושב שזו התחמקות קלה מהמציאות המרה. נגמרו התירוצים, יש כוסיות בשפע ביחידה שלי ואני מעריך שלאחוז נכבד מהן אין חבר.

אז מה הבעיה?...

אני חושב שאני אפרוש לחיים של נזירות- לכולם יהיה הרבה יותר קל ככה.

לצאת לפיק-אפ באר

עם שלפוחית מלאה בכל טוב, המבורגר אנטריקוט שיושב טוב בקיבה, פינק-פלויד ברקע, חצי גינס והרבה (המון) עישון פאסיבי נסעתי לי בין חצות ומשהו לאחת משהו בלילה של בין אתמול להיום. אני וכביש החוף, זהו.

קפצתי לחיפה בשביל לפגוש חברים מהפקולטה. הלכנו לשתות כהרגלינו בפאב שהיינו נוהגים לשתות בו פעם בשבוע שעוד הייתי סטודנט. זה פיק-אפ בר, זו ההגדרה שלו והפיק-אפ באריות שלו מאופיינת בכך שהוא נעשה ממש מפוצף אחרי השעה עשר ואנשים לא נכנעים וחלקם עומדים להם בלי שולחן אפילו ושותים בירה, הכל בשביל למצוא מישהו/מישהי.

בדיוק קראתי איזה קטע מהבלוג של הסטארטאפיסט שהוא אומר שאם אתה יוצא לבד אז יתחילו איתך כי אין את חומת הפאדיחה הזו שנוצרת על ידי הנוכחות של החברים שלך לשולחן, אבל ת'כלס למי שיש כוח ללכת לשבת בבאר סתם ככה לבד?! תמיד הרי הולכים עם חברים.

האישה המדהימה בעולם (רויסין מרפי)

זה Roisin Murphy למי שרוצה לחפש בגוגל. אירית,שיער אדום, עיניים מדהימות וקול מרטיט, הזכרתי שהיא אירית?!- בקיצור... מושלמת.

(זיו, אני חושב שאתה יכול להפסיק לתהות מה הטעם שלי)

מוסכניקים

המוסך הוא המקום בו השכל הישר מחתים כרטיס החוצה ומותיר אותך גלמוד להתמודד עם אנשים בעלי סבירות גבוהה ומוטיבציה גבוהה מאוד לאי-עשייה מהסוג שמסכנת את החיים שלך. יש משהו כמעט פואטי בכך שאתה נותן את מפתחות הרכב שלך לגורילה משומנת עם שיניים שמחליפות בין שחור לצהוב אדמדם, ועוד עולה על הרכב שלך לאחר שהוא סיים איתו.

כמובן שגם יש את הדיאלוג המפורסם שלך ושל ההוא שטיפל לך ברכב בו אתה מנסה לפענח את פני הפוקר שלו ולבסס האם הוא באמת עשה עבודה כמו שצריך הוא שהוא שוב החליף לך את שמן הברקסים במי-עדן ואת שמן המנוע בחלב 3% עם תוספת סידן.

BlackMagic, זו המלאכה שהחברה במוסך עושים- מערבבים קצת פה, מסובבים קצת שם, דופקים עם פטישים בכל מיני מקומות ומגרדים מאחור ומחזירים לך את הרכב לאחר שהם התמלאו בשחור. מוסך זה מקום מיסטי.

אם יש בית-כלא למקלדות מחשב זה במוסך, המקלדות שם עוברות תופת כל יום. הסתכלתם פעם על המקלדות שלהם? מלאות בגריז, שמן מנועים ופירורים של ארוחות צהריים...

המלצה לספר ומשחק

- סיימתי לקרוא את "The Elegant Universe" ואני חייב להודות שהספר כתוב בכשרון יוצא מן הכלל. עבור פיסיקאים הספר הזה הוא פשוט חובה מפני שהוא שוטח את מה שפיסיקאי לתואר ראשון כבר יודע מאמצע התואר בצורה מאוד יפה וחכמה. לכל אלו שלא לומדים פיסיקה הספר הזה נותן הצצה לכמה מן המושגים היותר בסיסיים וכמה מן השאלות שהפיסיקאים מתמודדים איתם היום בתחום תורת המיתרים.

למרות שהספר מכין את הקורא היטב לפרקים המתקדמים של תורת המיתרים ועובד בקצרה על ניוטון, איינשטיין ותורת הקוואנטים, אין תחליף ללמוד מדע בעזרת נוסחות ופה אולי חולשת הספר הזה. אני לא מתכוון לכך שחולשתו הוא בזה שהוא לא מצליח ללמד את הנושאים האלה משום שהוא לא מתיימר להכשיר מדענים, אבל הוא נותן לקוראים הלא-פיסיקאים הרגשה כאילו הם מבינים משהו אחרי שהם קראו את הספר משום שהוא כתוב בצורה טובה כל כך. זו בעיה, קחו את זה בחשבון.

- ערן הציק לי כל היום בעניין החוקים של Twilight Imperium. עבר זמן מאז המשחקים הראשונים שלנו ועד שניגשנו אני ואבי לשחק מחדש, הפעם עם ערן שבאותו מפגש לימדנו אותו את המשחק, כבר שכחנו חלק מהחוקים. אני מודה שחלק מן החוקים נשכחו החל מהמשחק הראשון משום שעד שאתה מסיים לקרוא את חוברת החוקים הזו אתה שוכח מאיפה התחלת.

עכשיו שאנחנו מודעים לכל החוקים בצורה טובה הרבה יותר אפשר להתחיל למצוא זמן לשחק את המשחק הזה- צריך למצוא איזה 8 שעות פנויות איפשהו... זו בעיה ועוד זמן קצר זו תהפוך להיות בעיה אפילו סבוכה יותר אבל על זה בפוסטים עתידיים.

- זהו